שני מנהגים במקום אחד
השאלה
שלום כבוד הרב , רציתי לדעת אם ב"יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.........." עד " ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" ביום שבת לאחר שני המזמורים שלאחר "ברוך שאמר" צריך גם לעמוד כי אני יודע שפעם עמדנו בבית כנסת והיום הרב שהחליף את הרב ז"ל לשעבר לא עומד אבל חלק עומדים ואני לא יודע אם להמשיך לעמוד או לשבת .
רציתי לדעת אם זה מנהג ממרוקו שיש לו טעם כלשהו ושזה כתוב בספר כלשהו?
אודה לך על התשובה , רואי.
תשובת הרב:
שלום רב,
למען האמ"ת לא ראיתי מקפידים לעמוד עד לפרק הזה, אך "לא ראינו ולא שמענו" אינה הוכחה בענייני מנהגים ורק מורה ההוראה במקום אמור להיות קובע הדבר.
אולם דבר אחד כן מפריע והיא העובדה שחלק מהציבור עומד וחלק יושב, ויש לדעתינו חשש בדבר זה לאיסור "לא תתגודדו", לכן היה עדיף שייקבע מנהג אחד על דעת חכם המקום וכולם ילכו אחריו, זאת כאשר מנהגי אמ"ת אינם ברורים או מאוחדים.
בבה"ת,
זכריה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
מנהג סיום אבילות בחודש אחד עשר בצפון אפריקה ובמרוקו
השאלה:
האם כבוד הרב מכיר מנהג במרוקו לקיים את משמרת השנה לאבלות לא ביום תשלום האחרון של 11 חודש אלא כמה ימים לפני כן ,לפני תום 11 חודש?
תשובת הרב:
שלום רב,
אכן מנהג זה ננהג במספר מקומות במרוקו ובאלג'ירי'ה, שלא רק שלא השלימו את השנה ע"מ להוציא ממש"כ במשנה דעדיות (ב,י) "משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש" אלא גם הקדימו ליום קבוע מספר ימים לפני עד כשבועיים, חלקם ביום ה', שהוא היום האחרון הפתוח של שהשבוע שניתן לקיים בו אזכרה כדבעי, וכן מופיע בספר "זה השולחן" של רבי אליהו גדג' זצ"ל.
בבה"ת,
זכריה זרמתי
רב ומורה צדק בירושת"ו
קישור מצורף:
http://
|
|
סידור "פתח אליהו" מי הוא זה?
השאלה לרב:
שלום וברכה לרב.
הרב ציין סידור מדוייק בשם "פתח אליהו" של האחים זרביב, אודה לרב אם יתן פרטים איך להשיג את הספר הנ"ל.
ברוך יהיה,
ארז.
תשובת הרב:
שלום ואור ברכה,
הסידור "פתח אליהו" הוצא לאור ע"י אחרים שרביט הוצאת "כל בו" בפריס- צרפת לפני זה 30 שנה, ומאז יצא בעשרות מהדורות כולל אחת ארץ ישראלית בארץ, אך נדמה לי שהוצאה זו אזלה בשוק לפני שנים, ועלה במוחי להדפיסו מחדש בצירוף הערות מחכימות ובהסמכת מר אלי שרביט הי"ו לפני כ 6 שנים אולם הדבר לא עלה יפה וחבל על דאבדין.
נדמה לי שהספר (עם ערות בצרפתית אך ודאי נוסח עברי) משווק בארץ בחנות הספרים בצרפתית בירושלים, וכן בודאי בצרפת ובכל מקום שם כי "הוא המשביר".
ועוד חזון למועד, אך לא נתייאשתי מלהוציאו לאור מחדש, או בדומה לו, בתוספת ביאורים והלכות, בעזר הנותן לאדם "דעה בינה והשכל" (גרסת הפתח אליהו והתפילת החודש).
בברכת חג פורים ומחיית עמלק שמח בכל אופניו,
זכרי'ה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
תענית בכורות האם חובה בימינו
לכבוד
הרב זרמתי שליט"א שלום ובברכה,
יש לי בן בגיל 15 שנולד בניתוח קיסרי והוא תאום לבת . הוא יצאה שני מבטן אימו ( לידה ראשונה ) . האם הוא חייב בתענית בכורות בערב פסח או לחילופין בהשתתפות בסיום מסכת ? האם העובדה שאני בעצמי בכור משנה את מעמדו ?
בתודה על התשובה וחג פסח כשר ושמח
א.י
תשובה:
שלום רב, לאור דחיפות העניין לפני פסח הנני משיב:
1.מהדין גם הבא אחר נפלים חייב להתענות (דעת המג"א) וזה מדובר אחר נפל ממש אבל אחר וולד שמת חו"ש תוך ל' יום שהוא ספק נפל אין צריך להתענות (דעת הדגול מרבבה).
2. "יוצא דופן" זאת אומרת הבא אחר ניתוח קיסרי,כתבו הפוסקים שצריך עיון לדינא (דעת החוק יעקב סק"ב) אך הכף החיים כתב שמשום הספק אין הוא צריך להתענות (שם או' ג').
3. לרוב הפוסקים בימינו עדיף בכל מקרה אף אם מדובר בבכור ודאי להעדיף סעודת סיום מסכת או סיום ספר תורני חשוב במקובל, ובזה לפטור את עצמו מהצום ומהחולשה ערב חג וערב הסדר.
4. וא"כ בשאלתך 3 סיבות להקל ולא לצום ולהעדיף השתתפות ביום מסכת:
א. מדובר אחרי ניתוח קיסרי וספק הוא.
ב. תיאום הבא שני.
ג. רוב הפוסקים ממליצים על סיום ולא צום.
5. מאחר והבן גדול אין משמעות אם האבא בכור ובפרט לעדות ספרד שלא נהגו כ"כ שהאב יתענה במקום הבן.
חג פסח כשר ושמח
הרב זכריה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
בעניין נט"י בשירותים, לאסור ולהתיר?
שאלה:
מהי דעת הרב בעניין נט"י בשירותים, לאסור ולהתיר?
תשובת הרב:
הברכה ושלום,
מבלי להיכנס לסברות הפוסקים מפאת הזמן, דעתנו הקצרה היא שהשירותים של ימינו אינם כדין בה"כ של אז אשר גזרו עליהם שלא ליטול שם וכן גזרו על טומאה מסויימת בכניסה אליו, לכן לדינא ניתן ליטול שם וכמובן לברך בחוץ, והמחמיר ויכול ליטול גם בחוץ תע"ב.
בבה"ת
ע"ה זכריה זרמתי ס"ט
|
|
חשש לקידושים במשחק בית הספר
שאלה:
כבוד הרב, ארוסתי סיפרה לי שבהיותה בכיתה ג' אחד התלמידים אמר לה "הרי את מקודשת לי" אך לא השתמש בטבעת או בחפץ אחר אלא רק זרק זאת לחלל האויר.
האם אנו צריכים לעשות משהו או שהיא מותרת לי ,לאחר נישואינו כמובן .
תשובת הרב:
אינני רואה שום חשש בדבר כיון שלא הייתה שום התרצות או גמירות דעת מצד ארוסתך ולא כל הזורק "הרי את מקודשת לי", זוכה לקדש. ובנוסף ודאי לא היה קניין ולא עדים כשרים. סיכומו של דבר, כלום. ומה שמספרים על סיפור דומה שקרה לפני שנים זה מדובר בטקס ממש כולל מסירת טבעת, ואומרים שהיו עדים אולי כשרים, ואז הצריכו גט, ברם לדעתי גם במקרה זה היה מקום להקל ולא לעשות דבר ממסיבות אחרות.
אשמח לדעת אם רב כל שהוא יחמיר בדבר.
מזל טוב
|
|
בעניין שיטת פסיקתו של הרב משאש זצ"ל ודין רב שאינו אוכל מהכשרו?
שאלה:
הרב שלום,
יצא להוריי לשמוע מפי הרב משה עמאר שליט"א שהרב משאש זצוק"ל היה אוכל את הכשרתו (הכשרת רבנות) שהיה נותן למקומות בירושלים קרתא קדישא... הבנתי שרבנים רבים תמהו על כך וחייב אני לציין שדבר זה גרם לי לכבדו עד מאוד במאוד!
חלילה לי משאול זאת אבל מאוד היה חשוב לי להבין אם הרב משאש היה מקל בהלכה? למיטב ראייתי והבנתי לפי פסקיו שהוא דווקא הרבה להקל ... האיך הוא החמיר על עצמו בדברים חשובים כמו הכשר של מקום? (שהרי ידוע שרוב הרבנים הנותנים הכשר למקום מסויים לא אוכלים ממנו מטעמי החמרה (
נ.ב: רציתי לשאול את הרב האם הוא יודע האם נהגו יהודי קזבלנקא יע"א להניח תפילין במנחה בתעניות ציבור?
בתודה רבה
הצעיר ע"ה דן. י. ק.
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה לך ולכל הסובבים הודך!
שמחתי על שאלתך והיא אכן שגורה בפי רבים, לכן אשיב במהרה בעזר צור שוכן מעונה.
גם אני ראיתי גם ראיתי שהרב זצ"ל אכל מהכשר הרבנות הראשית לירושלים ובכלל, וזאת לא משום שהוא עמד בראשה (כי הלכה למעשה הרב הראשי אינו אחראי על כשרות או פיקוח הכשרות והשחיטה בעיר ירושלים בפרט, ורק בדברים כלליים היו שואלים אותו) אלא כיון שהוא האמין בכל כוחו ובכל מאודו באמונת חכמים כדרכם של חכמי אמ"ת. זאת אומרת להעמיד את החכם החתום על חזקתו, חזקת כשר, חזקת חבר, חזקת עד אחד נאמן באיסורים, קל וחומר אם מדובר בת"ח שלא בנקל בא לחטוא ולהחטיא את הרבים.
- אכן הרב זצ"ל אכל וסמך, ולא מטעם חומרה או קולא, כי ידוע שהכשר הרבנות הראשית לירושלים מחמיר ומהודר הוא, אלא כאמור מצד האמת שאין להפריז ולחשוד בכשרים, ולכן אין מקום לתמוה עליו בזה.
- אגב, הרב זצ"ל פסק בסוף ימיו שיש על הציבור הספרדי גם הצפון אפריקאי לאכול בשר חלק, לא מטעמו של הראשל"צ לשעבר בעל יבי"א, אלא כיון שכן הייתה דעתם של כל ראשוני המערב לפני התפשטות קולות הרמ"א בדבר זה בארצות הללו, וזאת מפאת העניות והחסר שקיים באותה תקופה וההפ"מ שהיה כרוך באכילת בשר "חלק", אך בארץ ישראל ובימינו שבנקל ניתן לאכול כמעט באותה עלות בשר "חלק בית יוסף קארו" מטעם הרבנות הראשית לישראל, עם כל החומרות וההידורים וגם אין צורך בהכשרה ומליחה, אומנות שנשכחה מבתי ישראל, מי ימשיך להקל בדבר? אזי פסק הרב לחזור למנהג הראשונים, וגם הכא אין זו חומרה יתירה אלא הכרעה פשוטה עפ"י הזמן והמקום{וכל זה כתבתי בספרי קט' על הלכות שחיטה וטריפות "הס כל בשר"}.
- בדבר שאלתך היותר כללית, האם רב מקומי צריך או מחיוב לסמוך על הכשרו, אומר לך שמצד הפרהסיא והדין הפשוט, בודאי שכן, כי אם לאו הרי הוא כמכחיש את עדותו ופוסל את עצמו ואת מעשיו, אך אם ברצונו להחמיר בצנעה ובחדרי חדרים, כגון שאינו אוכל אלא מה ששוחט בעצמו, או ממי שקרוב אליו וכו' אין למחות, וכן נהגו רבים מרבותיי וביניהם הרה"ג רבי דוד אבן כליפא זצ"ל אשר נהג לשחוט לעצמו או לכל הפחות לוודא חיתוך הסימנים מהעוף שנשחט בשוק, והדבר בימינו קשה יותר אך אפשרי, והרב המחמיר לעצמו יחמיר אם ירצה, אך לא יוציא לעז על הכשרו, כי אם חשש יש בו אזי אינו ממלא את תפקידו כדבעי ועליו לפתחו רובצת חטאת.
- הרב זצ"ל לא היה לא מן "המקלים" המופרזים והצועקים בכל פינה "כוחה דהתירה עדיף", ולא מין "המחמירים היהירים" אשר אוסרים כל דבר מחוסר עיון, ידיעה או אהבת ישראל, אלא הכל לפי העניין והמנהג שאין אחריו כלום! ובכן עיין בתשובותיו בענייני שבת אשר החמיר למשל בשימוש פלטה אך והיקל בנייר טואלט, וכן תמצא בברכות שלא חשש לסב"ל בעלמא, אך החמיר לעמוד בכל ברכת המצות כפי שהורה לי בעניין ברכת המגילה ובברכת ההבדלה ברבים, ועוד רבות הדוגמאות ולא כאן המקום.
העולה מן האמור לעיל שיש לסמוך על חכמי ישראל ועל הרבנים בתפקיד וכל אחד יבחר את רמת הקפדתו מבלי לזלזל באחרים אשר יש להם על מי שיסמוכו, רק העיקר שלא להצדיק מחירים גבוהים בדמות הפרזות של כשרויות ללא טעם וריח, ומאוד יש להקפיד על ממונם של ישראל גם בדבר זה.
והי' הטוב יכפר ויעשה שדיני הכשרות לא יסתירו את דרך האמ"ת כפי שהיה צועק מו"ר המקובל רבי יהודה ליאון אשכנזי זצ"ל!
בברכת חג פורים שמח ובשמחת קיום מצווה דאורייתא דזכירה ומחייה האגגי בימים ההם בזמן הזה,
בבה"ת,
זכריה זרמתי
רב ומו"צ
נ.ב:
מו"ר רבי יוסף משאש זצ"ל מעיד באוצר המכתבים שבחלק מערי מרוקו אכן נהגו להניח תפילין במנחה של ת"צ, אך בטלו זה המנהג מכמה סיבות זה הרבה שנים, ורק בט' באב אין מניחים בשחרית אלא רק במנחה ואין לשנות. וה"ה בכל אלג'ירי'ה
|
|
לימוד תורה או פרנסה ?
השאלה:
אני בן 20 ,לומד שנתיים בישיבה גבוה, אני מתלבט האם להישאר בישיבה או ללכת ללמוד לימודי השכלה שמשלבים חצי יום תורה...(עתודה צבאית)
הראש ישיבה מעוניין שאשאר,אבל ההורים רוצים שאני אעזוב !
אני די מעוניין להמשיך בלימוד תורה למרות שידוע לי קושי הפרנסה.
מה עלי לעשות?
רוצה לדעת את דעתו של הרב ומחכה לתשובותו בדחיפות.
בברכה שנה טובה
תשובת הרב:
הברכה והשלום,
אף שאני נמנע מלענות לשאלות אישיות דרך האתר כי לא ניתן לכוון את התשובה באופן וירטואלי, אשיב לך כדלקמן:
- מצווה ללמוד תורה ולהמשיך בלימוד במסגרת שלבך חפץ בה שאין אדם לומד אלא וכו'.
- הדבר תלוי באם רבניך רואים בך ברכה להמשיך לגדול 'כתורתו אומנתו', והדבר אינו נמסר לכול. בכל מקרה, יש לתת לזה ניסיון עד כ 5 שנים כדעת רש"י, באם לאו יש לשלב גם עיסוק עם דרך ארץ שיפה ת"ת עמו.
- מצווה ללמוד מקצוע ע"מ שלא להתפרנס מהתורה ובודאי שלא מהצדקה או מחסדי הרבים. אין לטרוח בלימוד מקצוע המחייב שנות לימוד רבות ככל האפשר, ויש לראות תמיד את שילובו עם קביעת עיתים לתורה.
- מצות כיבוד אב ואם גדולה עד מאוד אף שאינה מבטלת מצות ת"ת, ויש בחכמה, עד כמה שהדבר שניתן, לשלב את שניהם.
- גדולי ת"ח עסקו, בשלב זה או אחר בחייהם, בפרנסת משפחתם וכן למדו (מהרמב"ם עד לחז"א), לימדו וכתבו ספרים רבים כך שניתן גם לשלב את שניהם.
- יחידי סגולה בדור זה המצליחים לעסוק אך ורק בתורה ולא ליפול לעוני או המקבלים תמיכה אמיתית מצד קרובים או תומכים, הם מעטים ואף שיש להצטער על כך, זו עובדה המתחזקת מקיצוץ לקיצוץ.
- לדעתי הדלה מצווה בגיל המתאים ולאחר התחזקות רוחנית מספקת במסגרת הדתית המתאימה לכך, לתרום להגנה על ארצנו גם לת"ח כגון במסגרת של הרבנות או אחרת.
- עד כאן בקצרה והשאר זיל וכו'
בבה"ת,
ראה ברכה בעמלך בקודש ובחול מתוך דביקות באמ"ת,
ע"ה זכריה זרמתי ס"ט
|
|
מה הוא מנהג אבותינו בענין נפילת אפיים האם נוהגים להטות אם לאו?
כתב השו"ע (סימן קל"א סע' א) " אין לדבר בין תפילה לנפילת אפיים. כשנופל על פניו נהגו להטות על צד שמאל " ,וז"ל הרמב"ם (פ"ט מהלכות תפילה) שלאחר שישלים התפילה ייפול על פניו ויטה מעט.
למרות שחששו הראשונים שלא יפיל ממש פניו על הרצפה כדי שלא יראה כמשתחווה לשלפניו מ"מ בלהטות לא חיישינן וכך היה מנהגם של כל הראשונים.
הרמ"א חולק על השו"ע באמרו: " י"א דיש להטות על צד ימין והעיקר להטות, בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו משום כבוד תפילין ובערבית או שאין לא תפילין בשמאלו יטו על שמאלו וגו'."
המחלוקת בין השו"ע לרמ"א הינה אלא על איזה צד מטים, לשו"ע על צד שמאל, וזו דעת הקבלה, לרמ"א על צד ימין, וזו דעת מורינו הריב"ש מענקי חכמי אלג'יר (סימן תי"ב).
מרן השו"ע, מהחבורה הקדושה של חכמי ההקבלה בצפת, מיעט בשולחנו הטהור מלפסוק על פי הקבלה או הזוהר אך הכא פעמיים הרים את ידו, פעם ראשונה בסעיף א' בו פוסק שמטים לצד שמאל כנגד הריב"ש ופעם שנייה בסעיף ב' וז"ל:" נפילת אפיים מיושב ולא מעומד" וגם זה עפ"י חכמי הקבלה כמובא בב"י וזאת למרות שהריב"ש כתב שאין קפידא ואפשר אך בעמידה. (אמנם הסכימו האחרונים שאפשר לסמוך על הריב"ש בשעת הדחק לומר את נ"א בעמידה).
בסוף סימן קל"א כתב פעם שלישית מרן הב"י, בחיבורו הארוך, את לשון הזוהר על חשיבות אמירת נפילת אפיים בכוונה גדולה והסכנה לאמירתה ללא ריכוז (זוהר סוף פרשת במדבר) אמנם לא פסק שום דין ,הנובע מזה, בחיבורו הקצר השולחן ערוך.
העולה מהנ"ל שמרן השו"ע פסק, בהתייחסות ברורה לדעת חכמי הקבלה והזוהר, שהמנהג להטות (לצד שמאל).
בכל מדינות צפון אפריקה נהגו להטות ורוב הקהילות נהגו לצד שמאל, אף באלג'יריה, שלא כדעת הריב"ש רבא של עיר אלג'יר אשר כתב שנוטים לצד ימין, וכן מצאנו בספר גאולי כהונה מערכת נו"ן מהרב הגאון הרב שושן הכהן על מנהגי ג'רבה וז"ל:" מנהגינו לנפול על יד שמאל בזמן קריאת מזמור לדוד אליך אפילו אם שיש לו תפילין " .וכן בכל ערי מרוקו הלכו כפשט השו"ע להטות בעת האמירה.
אף בשו"ת אשר לדוד להרב דוד מועטי זצ"ל מגדולי דייני אלג'יר שלפני כ130- שנה, כתב בפתח ספרו באריכות שעפ"י קבלה דוקא יש להטות, וא"כ לצד שמאל ולא חשש לשום סכנה וז"ל: " ועל הדרך הסוד הטעם של נפילת אפיים שיהיה לצד שמאל ידוע הוא לכל משכיל כי התחינה למדת הדין לצד שמאל שייפול על שמאלו וכו'" ( וכן הביא דעת רבינו בחיי שם). וזו דעת השו"ע כמובא הנ"ל.
מרן החיד"א הן במחזיק ברכה והן בברכי יוסף לא העיר כלל וכלל על הדין שהובא בשו"ע. ובספרו מורה אצבע (סימן ג' אות פח') כתב " בנ"א יזהר שלא יטה ראשו תוך ידו שהוא סכנה אלא על זרועו בין הקובד"ו וסמוך לו" .
משמע מדבריו שבנפילה על זרועו אין סכנה ועוד כתב (אות פט') וז"ל:" בדור יתום זה לא יכווין למסור נפשו על ק"ה שיש סכנה אלא רק יכווין שהוא מוסר עצמו בסוד מיתה על קיום התורה והמצוות."
הכה"ח (אות לא') כתב שדעת האר"י הקדוש להטות לצד שמאל בכל מקרה. וגם כתב את דעת הרש"ש זצ"ל על הזוהר בסוף פרשת במדבר וז"ל " אבל מי שאינו מכווין בזה להוריד נפשו בתוך הקלי' לברר כי יש פחד כנזכר (בזוהר) אלא רק יזהר לכוון בפירוש המילות כדי לחוש לדברי הזוהר, ויותר עיקר הכוונה בפסוק "אליך ה' נפשי אשא" ובאמרו "אליך ה' נפשי אשא" יכווין למסור עצמו למיתה על קיום התורה והמצות כי בזה אין פחד לכוון כי רק פחד אם יכווין להוריד נפשו בתוך הקליפות". שו"ר לפנינו שהסכנה בלהטות בנ"א היא רק למכוון לרדת לקליפות וכן דעת האר"י הק' ומה שכתוב בזה"ק דנמשך נזק למי שאין מכיוון בו כראוי, היינו דוקא למי שמכיוון שמוסר את נפשו למיתה כדי לברר מתוך הקליפות אבל אם אומר אותו לבקשת רחמים בעלמא אין פחד "…אנו אומרים אותו כמו שהיא כסדר שסדרו אנשי כנה"ג ובוטחים בחסדי הי"ת ." עכ"ל הכה"ח ודעת האר"י הק'.
הרה"ג רבי חיים פלאג'י זצ"ל ,מגדולי חכמי ומקובלי תורכיה, כתב בספרו כף החיים (סימן ט"ז אות יד) וז"ל: " נפילת אפיים על צד שמאל…ואני תמה על רבים מיראי ה' וחושבי שמו שאינם עושים נ"א, כי אם אומרים המזמור בלבד, ואינן נופלים על פניהם, וכן כמה מתופסי התורה אינן נופלים, ולא טוב עושים, כי אף על פי שיראים למסור בכוונה, לא בשביל זה פטורים!" עכ"ל וזה מנהג יהודי תורכיה כמ"כ בכנסת הגדולה (סימן י"ט אות י"ג).
א"כ מה מקור האמירה "מנהג הספרדים ועה"מ בארץ הוא שלא ליפול כלל ולא להטות בנפילת אפיים ?"
הבא"ח זצ"ל כתב בפרשת כי תשא שנה א' וז"ל:" והנה פה עירנו בגדד יע"א אין נוהגים להשים פניהם כלל על זרועם כלל ..וגם אין שום אדם מכון למסור את נפשו על קידוש השם, ולא כונה אחרת, אלא רק אומרים המזמור הזה בלחש. ומה שיראים ומפחדים הרבה, הוא, כי חוששים אל דברי הזוהר הקדוש…וכתבתי לידידנו הרב הגאון החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג קהל-חסידים בבית-אל בירושלים ת"ו וכתב לי שאין מניחים פניהם על זרועם…לפי דכונות נ"א ארוכות ולא אפשר על פה ומוכחים להביט בסידור שבידם."
שני דברים ניתן ללמוד מדברי הבא"ח ע"ה, אחד לפי הכלל הידוע כאשר הבא"ח כותב פה עירנו בגדד ,מתכון לציין את מנהג המקום ולא דיבר על אחרים, שנית עדות מנהג חסידי בית-אל שלא ליפול, היא דוקא מפני שרצונם לכוון "כוונות ארוכות" אך לאלה הקוראים בפשטות בפירוש המילים אין חשש לזה.(עוד ציינו הנ"ל את העדות הקרובה יותר של הכה"ח בענין מקובלי ירושלים.)
וכן בספר זבחי צדק (ח"ג אות ט') כתב שמנהג בגדד הוא שלא ליפול ולא להטות ומשמע מדבריו הקצרים שבזה בגדד יוצאת דופן.
המורם מהאמור הנ"ל:
דעת כל הראשונים ורוב האחרונים וכן דעת השו"ע להטות בעת נפילת אפיים וכן דעת רבני צפון אפריקה. עפ"י קבלה יש להטות לצד שמאל וכן נהגו ברוב הקהילות אמ"ת אף באלג'יר עירו של הריב"ש.
אף לדעת המקובלים הן בארצות אמ"ת והן בארץ ישראל , מרן השו"ע הכה"ח והחיד"א, אין חשש לסכנה בלהטות אם אינו מכוון להוריד לקליפות וכן נהגו.
מנהג בגדאד לא להטות כלל.
|
|
שינוי תאריך אזכרה, האם ניתן ?
השאלה :
שלום לרב
אבי ז"ל נפטר בט"ז בניסן, במהלך חול המועד, מאז אנו נוהגים כל שנה לקיים אזכרה לפני חג הפסח(כשבוע-שבועיים לפני. השנה בשל אילוצים שונים, רצינו לבדוק האם ניתן לערוך את האזכרה לאחר חוה"מ פסח.
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
בהחלט ניתן לקבוע תאריך אחר לאזכרה כאשר הדבר הוא לכבוד הנפטר ע"מ שיבואו יותר קרובים ובני משפחתו, וזה כבודו באמ"ת.
אולם יש לומר את הקדיש בשבוע שלפני וחל בו תאריך הפטירה כרגיל, והוא הדין למי שנוהג לצום באותו יום שאין לשנות מהמנהג, וכן בשאר ענייני הזכרת נשמתו ואמירת השכבות. יהיה ניתן לחזור ולומר קדיש ביום אזכרה שנקבע ללא חשש.
בברכת שמחת חודש אדר עליך ועל קרוביך,
זכרי'ה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
|
