האם יש לראות סימנים במזוזות?
השאלה:
הייתי אצל רב מירושלים, הוא בדק את המזוזות שבבית שלי ואמר שהם כשרות אך הוא רואה "אל מטר", הואאמר לי מה זה אל מטר?
אין לך ילדים? אמרתי שיש לי ואז הוא אמר לי מה נפלה עלייך מכה קשה בפרנסה?
אמרתי לו שהפרנסה שלי השתפרה השנה.
היה לי קשה להבין אותו, למה הכונה "אל מטר" אך אני נשארתי מאד מבוהלת מה לעשות? אני מתחננת לתשובה מהרב.
תשובת הרב:
שלום רב,
כיון שאינני יודע מי כב' הרב שליט"א, אינני חושש לענות לך כדלהלן:
- מזוזה כדעת הרמב"ם אינה קמע ואין לחפש בה סימנים, סיבות או נסיבות הקשורות לבעל המזוזה.
- ככל מצוה מתרי"ג מצוות, מזוזה חייבת להיות כשרה, אם אפשר אף מהודרת, קיימות הלכות רבות לכשרות וצורת האותיות, ותו לא.
- אין מילים "אל מטר" במזוזה, ולא ידוע לי על פירוש הקשור לפרנסת האדם או לילדיו במילת "מטר" שבקריאת שמע.
- גם אם המזוזה לא הייתה כשרה באמת עפ"י הדין, יש פשוט להחליפה בלא שום חשש, ואין לחפש אחריה דבר, לא מן העבר, לא מן ההווה ולא מן העתיד.
- יתירה מזאת אומר לך כדרכינו בערב רה"ש להרגיעך באמ"ת, "מחול לך שרוי לך ומותר לך" ואין לך לא בהלה ולא פחד ולא תחינה, רק שמחה ובטחון בערב ראש השנה בצור ישראל וגואלו, שכל עם ישראל יכתב לחיים טובים ולשלום.
בברכת שנה טובה, שנת הצלחה ותמימות בדעת ה', וסוד ה' ליראיו ורק להם להודיעם.
זכריה זרמתי
רב ומו"צ בירושת"ו
|
|
שופר שיש בו נקב איך לסותמו לדעת הרב?
השאלה:
שלום רב,
שופר שיש בו חור קטן צדדי פנימי קרוב לפיה (לצד הנתיב המרכזי)בעובי שכבות הפנימיות (לא חודר כלל את השופר רק את הקליפה הפנימית הרכה ההקיפית) . החור גם לא אסטטי , ויתמלא בלכלוך ועלול לפגוע בצליל . האם ניתן לסותמו ע"י סיליקון ? לתשובה מהירה (לפני ראש השנה) אודה .
בברכת שנה טובה .
---------------------------------
כבוד הרב שלום,
שופר שבצמוד לפיה מבפנים נקלף מעט מהקליפה הפנימית בצד כך שנוצר איזה חור קטן בעובי הקליפה הפנימית (שאינו חודר מצד לצד ) בשולי נתיב האוויר הראשי .
החור הזה גם עלול להפריע לצליל (נתיב האוויר לא חלק בקצה) גם מפריע כשמנקים את הנתיב ע"י נוצה וגם עלול להתפתח לקילוף יותר רציני של הקליפה/העור הפנימית .
האם ניתן למלא את החור ע"י טיפת סיליקון שקוף או משהו אחר ?
בתודה מראש.
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
מפאת טרדות ערב רה"ש העמוסות עלינו, הנני משיבך בדרך הקיצור:
1.מדינא אין צורך לגעת בשופר ולא לסותמו, כי החור אינו מעכב את התקיעה לא מפאת מקומו ולא כפי שאתה מעיד בשימושו.
2. אם ברצונך לסותמו, למהדרין יהיה לסותמו מין במינו כדעת הרמב"ם ולתלתא לטיבותא ולמעליותא: החור אינו מעכב התקיעה, סתם במינו, נשתייר רובו של שופר.
3. אם בכל זאת רצונך להדביק בדבר אחר שאינו מינו, יש להכשיר כדעה בתרא דשו"ע תקפ"ו סעי' ז'. אם נשתייר רובו וחזר הקול לכמות שהיה בתחילה קודם שניקב.
לכן כיון דמיירי בחשש עתידי ועניין "אסטטי" לחוד ויותר שמא מברי, לי ברי עדיף ולהשאירו ולא להסתכן בלקלקלו ערב רה"ש, שגדול הצער לבעל תוקע המאבד את שופרו ככתוב "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיי", וכן איתא בזוהר הקד' שמן דנפח ממנו נפח, ודי למבינים.
בבה"ת,
שנת התעלות ודקות רוחנית בקולו של שופר, שנת תמימות כדעת מד"א בש"ס דרה"ש "כל דפשיט דעתיה טפי מעלי".
והאדרת והאמונה בפרוס השנה החדשה, לך ולכל הסובבים הודך,
זכריה זרמתי
רב ומו"ץ בירושת"ו.
|
|
שינוי מנהג ונוסח התפילה מאשכנז לספרדי האם מותר?
השאלות:
שלום רב,
ע"מ להתחיל השנה החדשה חוזר על שאלתי האם אפשר להמשיך בנוסח הספרדים או אני חייב לחזור למנהג אבותיי נוסח אשכנז .?
שנה טובה
ראיתי בתורת אמת שחשוב לשמור על המנהגים. אני אשכנזי שמתפלל בנוסח הספרדים. בסידור פתח אליהו. עכשיו אני שואל האם עלי לחזור למנהג אבותיי? גם ההברה?
אני אשכנזי מתפלל נוסח הספרדים
האם עלי לחזור לנוסח אשכנז ? לשמור על המנהגים של האשכנזים?
ומה עם היגוי הברה של לשון הקודש?
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה ברשות אדון הסליחות בחודש הרחמים,
ראיתי את שאלותיך הדחופות ערב תפילות הימים הנוראים ובכן , כך אשיב לך.
1. "אל תיטוש תורת אמך" לא נאמר רק כלפי מנהגי יהדות המערב בפרט או שמא מנהגי יהדות ספרד בכלל.
2. מי שאמר ופסק שמותר ליהודי ממוצא אשכנז לשנות את מנהגיו ונוסח התפילה לזה של הספרדים, גם אם הם מן המערב, טעה, טועה ומטעה את הציבור.
3. לכל עדה ולכל נוסח שורש ויסוד בהררי קודש, וכל המבטלו עובר על "לא תשיג גבול אשר עשו אבותיך (משלי כב)" וכן איתא בתורה הקד' "לא תשיג גבול אשר גבלו ראשונים".
4. אין זכות לאדם גדול ככל שיהיה לומר שנוסח או מנהגי עדה מסוימת מעדות ישראל מבוססות היא וקרובה יותר אל האמ"ת, זה לא יאמר. כי בכולם צורך גדול, ובכל עדה ניצוץ של שבט י'ה, שמבלעדיה אין אחדות בהתעלות אישי ישראל ותפילתם.
5. גם האר"י הקד' אשר התפלל כל השנה עם חבורת תלמידיו הספרדים עפ"י הסוד, הקפיד להצטרף למניין אשכנז בימים הנוראים כך שלא שינה ממנהגיו.
6. אולם, אף שלא פרטת מדוע שינית ממנהגיך הקדומים, יש מי שאמר שהרוצה לקיים "עשה לך רב", והרב הזה ספרדי או ההפך, יוכל אכן לשנות את נוסח תפילתו ומנהגיו, אך ורק אחר התרת נדרים כדבעי וכדין. אם זה המקרה שלך, אין צורך לחזור לנוסח אשכנז, אחר התרת נדרים.
אם לאו עליך לחזור למנהג אבותיך אם הדבר אפשרי לך, אלא אם כן קיימות סיבות אחרות שלא ציינת, אזי עליך לחזור עם שאלה נוספת לבירור העניין.
7. זו דעתי הפשוטה, כי לכל עדה ומנהגיה יש מקום וזמן, אין אחת צודקת או "מדויקת" יותר מחברתה, כל המשנה ידו על התחתונה, רק הפוסלת במומה פוסלת את עצמה, ומבזה ביד גסה את חכמי ישראל אשר הנהיגו אותה עדה וקבעו את מנהגיה, ואיך נוציא לעז ולעג על הראשונים מספרד או מאשכנז, על זה נאמר "ינשכנו נחש", זה לא יעשה בערב רה"ש ודאי.
8. ובעניין ההברה "והיגוי", כין שרבים מחכמי אשכנז שבדור, כבר קיבלו עליהם את ההברה הספרדית אשר נהוגה בארץ ישראל (כולל שווא נע ושווא נח), אין חובה לחזור אליה, גם משום שהדבר קשה למי שאין בו "גרסא דינקותא" בה, ופעמים שגדול הנזק על התועלת לכל מי שאינו מבטה אותה נכון או אינו מבין אותה כדבעי, וכן כיון שבהברה הספרדית המקובלת אצל עדות אשכנז בימינו ניתן גם להוציא י"ח כל בן עדה אחרת, שדיבורה כלשון בני אדם של ימינו, וזה עיקר מהות התפילה דאורייתא. והמחמיר לחזור להברת אבותיו, אין מזניחים אותו.
בברכת שנה טובה, קבלת כל תפילותינו בכל לשון ובכל נוסח, למען יתאחדו מעלה לפני כיסא ה', אזי בצרוף כולם עם קב"ה, ניכתב כולנו לחיים טובים ולשלום,
בבה"ת,
זכרי'ה זרמתי
רב ומורה צדק בירושת"ו
|
|
עוד בעניין הסידור הספרדי המערבי האמיתי
שאלתך:
מאוד התרשמתי מהאתר שלכם .
ישר כוח על כל ההשקעה.
הורדתי קובץ של הרב זרמתי על מנהגי מרוקו, וראיתי שהרב שליטא
כתב שהסידור הכי קרוב למנהגי מרוקו הוא "פתח אליהו"
אני כיום משתמש בסידור " וזרח השמש " של הרב משאש זצוקל.
ובמועדים "פאר המערב".
רציתי לדעת היכן ניתן לרכוש את הסידור פתח אליהו.
תודה רבה
ושבוע טוב
תשובת הרב:
שלום רב,
כפי שהשבנו בעבר באתר, לא עלה בידינו בשנים האחרונות להדפיס את הגרסה ה"ארץ- ישראלית" של הסידור "פתח אליהו- תפילת החודש" עם הערותיו בעברית, ורק בגרסתו עם הערות בצרפתית הסידור קיים גם בארץ, ואולי עוד חזון למועד לחזור ולהשתדל כי ערכו רב.
אמנם מבלי לפגוע באדם, הסידור "וזרח השמש" אינו של "הרב משאש זצ"ל", רק את ברכתו נתן, ומעט עיין בו, ולכן קיימים מספר אי דיוקים גם על דעת הרב זצ"ל וסתירות עם דעת רבותינו מן המערב, אך אין לקנטר ויש לחזק כל יוזמה ברוכה, אף אם אומר אני בזהירות רבה ובכלל, שלא כל הרוצה להדפיס סידור הרשות נתונה לו, כפי שרואים במאות הוצאות שונות ומשונות המשמיטות את הנוסח הספרדי האמיתי, ודי בדברי החיד"א אשר נשא עד לליוורנו כדי לשקול הדפסת סידור, והיה כ"כ חושש מלהדפיס מחדש "סידור תפילה לעם ישראל", ומי אנו שנחדש או חלילה נשנה ברצון מוטעה של "לתקן" או "לדייק" יותר מרבותינו זה מאות בשנים, לכן אומר לך שסידור אבותינו בידינו בלא יראה, ודרכו נעלה את תפילותינו למרום לשנה טובה ומתוקה, לך ולכל הקרובים והרחוקים ממך,
בבה"ת
זכריה זרמתי
רב ומורה צדק
|
|
האם אומרים תחנון בבית אבל ומה מנהגינו?
השאלה:
ב"ה
כבוד הרב.
האים אומרים תחנון באזכרה של חודש בבית הניפטר?
והאם יש מנהגים שונים בענין?
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה ברשות אדון הסליחות והרחמים,
את זאת לא שמענו ולא ראינו, כי באמ"ת לא נהגו לומר שום תחנון בבית אבל כל השנה ובכל אזכרות השנה, ובכל שנה ושנה ביום האזכרה לא אומרים, לא תחנון ולא נפילת אפיים, אך תהילים גם בלילה כן נהגו.
אולם אם האזכרה בבית הכנסת אזי לא הולכים לפי האבלים אלא לפי הכלל שאינו אבל ואומרים תחנון, והאבלים רק הם נמנעים מלומר. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש שלא למשוך דין נוסף על המשפחה האבלה, ולא להוסיף תחנון על צער, והכלל הנקוט בידינו שכשם שדיני אבלות לקולא, כך דיני תחנונים לקולא, ואין להחמיר במקום ספק, בבית אבל, אחר שקיעת החמה וכל כיוצא בזה.
בברכת שנה טובה, שנת שמחה וצהלה לך ולכל הסובבים הודך,
זכריה זרמתי
רב ומורה צדק
|
|
שינוי שם משפחה מן המערב
השאלה:
בחודשים האחרונים, לצערי הרב!, אני מגלה ששם המשפחה שלי (שם משפחה מרוקאי מובהק), גורם לי להפסיד מספר עבודות ואף לעיכוב ולהפסד ממון. לא שאני מתבייש בשם המשפחה שלי, להיפך, אבל לצערי הסיטואציה שבא אני נתון קצת מפריעה. האם יש התיחסות כלשהי מצד לנושא מצד רבני האמ"ת?
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה בחודש הרחמים,
שם המשפחה אינו קדוש, ומה שאמרו חז"ל שבזכות ג' דברים נצלו ובנ"י ויצאו ממצרים על שלא שינו את לשונם, את שמם את מלבושם, לגבי השמות מיירי בשמות הפרטים שבהם מתגלה האישיות של האדם הישראלי, כי לשמות המשפחה אין משמעות כ"כ, גם אם הם מן המערב. לכן אם הדבר אינו פוגע בכבוד אב ואם, ניתן לעברת את השם כרצונך, רק את המנהגים לא ניתן להתיר ולשנות וזאת ידעת.
בברכת שנה טובה ברשות אדון הסליחות,
זכריה זרמתי
רב ומורה צדק
|
|
עוד בעניין אכילת בשר חלק לבני יהדות מרוקו בארץ
השאלה:
האם יש שנהגו בקהילות מרוקו לאכול בשר כשר שאינו חלק?
האם כל יהדות מרוקו מחוייבים לאכול בשר חלק או שזו חמורה בלבד?
תודה וברכה
תשובת המערכת:
הרב שליט"א כבר השיב לשאלה דומה באתר להלן הקישור אל התשובה
http://www.toratemet.net/site/detail/faq/faq.asp?depart_id=21292&category_id=1291&iPageNum=1&seaWord=#22845
אולם הרב ביקש להוסיף עוד וזה לשונו:
"... אכן נהגו רבים מהעם במרוקו להקל ולאכול בתקופה האחרונה של הקהילה שם, ובכלל של כלל יהדות צפון אפריקה, לקנות "בשר כשר" בלבד ולא "חלק". אולם גם היום לא ניתן לחייב את "כל יהדות מרוקו" לחזור לאכול חלק אחר אשר הקילו בדורות האחרונים בפני רבנים כפי שהסברנו, כי אין הדבר בימינו רק תלוי במנהג, אלא גם בעניינים ממוניים ואחרים, אולם כל הרוצה היום לחזור לדעת ראשוני המערב (לאו דוקא משום שיש לקבל את דעת מרן הב"י זצקו"ל בארץ בעניין זה), דעת אותם ראשונים אשר לא הקילו בלמעך סירכות (בשר כשר), יוכל אכן ולהדר בקניית "בשר חלק" עם הכשר הרבנות הראשית לישראל, אשר מחירו ועלותו שווה לכל נפש הצמאה לבשר עם כל חומרות מרן הב"י והרמ"א וגם מוכשר, ובזה גם יהדר וגם ירכוש "בשר" לחוד, ובלא מימון הוצאות מיותרות שאינן קשורות כלל לכשרות המהודרת של הבשר.. "
בבה"ת,
הרב זכריה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
תשובת והמלצות בעניין הנהגות ומנהגים לבני ספרד מן המערב
השאלה:
הרב, רציתי לדעת האם שייך שבחור ירא שמיים ישים בושם ואף בכלל אם מותר דבר זה לגבר.. הרי השו"ע כותב שיש בזה משום "לא ילבש" ואף הסתכלות במראה... האם נחשב גם בזמנינו דבר זה כ"לא ילבש" או שמא לא משום שכך מנהג העם?
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה ברשות אדון הסליחות,
אף שהדעות רבות בעניין, בדרך הקיצור אשיב לך שהכל לפי המידה והזמן, ובימינו שאנו יותר רגישים והחולשה והעדינות ירדו לעולם בכמות מספקת, אין איסור ברור בלהשתמש בבושם שריחו אינו חריף כ"כ , וכל שהוא כדי לתת הרגשה של ניחוח ורעננות אפשר, והעיקר שלא יתקבל ע"י המריחים כבושם של נשים שזה לכו"ע אסור, והטוב הוא לנסותו ולשאול ג' אנשים זרים אם ריח זה נתפס כבושם לנשים או לגברים, אזי מותר במידה הרצויה להנאתו שלו בלבד, ולא של אחרים, ושלא למשוך את תשומת לבם שלהם או חלילה של נשים.
וה"ה בעניין מראה דשרי, שכל מה שאסרו זה בעיקר במראה העשויה מברזל, ולא כפי שיוצרים אותה היום, וגם הכא הכל לפי המידה ורצון האיש שלא לסלסל בשערותיו כיוסף הצדיק, אלא לעניין שמירה על גופו או פניו לתקנן משום כבוד הבריות וכו' וזה מותר לזמן מועט עפ"י הצורך בלבד שלא כבנשים.
ואולם אגלה לך בעניין אסור "לא ילבש", שכבר השבנו פעמים רבות שלא בדרך האתר לשואלים, שאכן קיים איסור לפחות דרבנן ש"לא ילבש" בלצבוע שער אצל הגברים או להסירו, לא שנא מלבן לשחור, לא שנא לכל צבע אחר, וזה אסור כדעת הגאון בעל ציץ אלעזר, ורק עפ"י העניין ולצורך שעת הדחק גדולה, יש לשאול שאלת חכם ע"מ להתיר זאת.
שאלה:
ובנוסף רציתי לדעת האם בני עדות מרוקו נהגו לעשות כוס של ברכת המזון בכל פעם שיש זימון של שלושה ומעלה כדברי השו"ע או רק בשמחות?
תשובה:
אכן לא נהגנו ברוב ערי המערב להרבות בדבר, ורק לכבוד מעמד חשוב כגון שמחות או ברוב עם או לכבוד ת"ח וכדומה, נהגו כן, ואם לאו, נמנעו מלזמן על כוס, ועוד חזון למועד לכתוב על זאת את הדעות במאמר נפרד.
שאלה:
זאת ועוד, רציתי לדעת מהי דעת הרב משאש זצוק"ל לגבי עליה להר הבית בזמנינו?
תשובת הרב:
עד כמה שזכרוני אינו מטעה, הרב זצ"ל אסר כדעת רוב הפוסקים שליט"א בימינו ובדור הקודם ז"ל, וכן פירסם בזמנו הגר"צ יהודה קוק זצ"ל, וכן היא דעת הגר"מ אליהו שליט"א היום, אולם נדמה שהסכים רבי שלום ע"ה עם דעת הגר"ש גורן בספרו "תורה ומדינה" שלצורך אחיזה ריבונית על הר הבית מותר לסמלי המדינה לעלות עליה, אחר טהרה כדבעי.
ואין זה אומר שאנו מוותרים חלילה על רבונותנו על כל הר הבית, ומבכים אנו על השועלים הטמאים אשר הלכו בו, אך גזירה היא מלפנינו עד אשר נקום ונתעודד ברוח ובחומר, ונשחרר מתוך קדושה טהרה ואחדות דעים בעם, את המקום, ונבנה אותו כבתחילה בקרוב, אמן.
שאלה:
ודבר אחרון במחילה מכבוד הרב, רציתי לברר האם בימי בין המצרים נהג הרב משאש זצוק"ל לומר תיקון חצות היום.. ובמידה וכן האם נהג לומר גם כן בלילה?
תשובת הרב:
לגבי היום התשובה היא חיובית, שהרב היה מצטער על חרבן הבית בכל ימות השנה, בפרט בימי בין המצרים. ובעניין תיקון חצות הלילה, הרב לא פרסם את הנהגותיו בסתר, אך כתב שרוב חכמתו וכתיבתו קנה ועשה בלילה, ובזה רמז גדול לחכמים.
השאלה:
נוכחתי לראות כי רשמת שיש לומר בקידוש ליל שישי את התיבות "יום השישי" לפני "ויכולו" ואילו כתוב בסידור 'וזרח השמש' שהרב לא נהג לומר כן האם אכן הרב נהג כך?
תשובת הרב:
כן הוא המנהג של כל בני המערב ועד היום בביתו של הרב זצ"ל כך נוהגים בניו שומעי לקחו ואומר לך שהסידור הזה לא זכה ממש שהרב זצ"ל יעבור על כולו כדבעי, וקיימים הערות אחרות רבות שיש לתקנן, אף שהכוונה הייתה רצויה לא כל מעשי הסידור הזה ואחרים שכמותו רצויים, ולא אוסיף .
שאלה:
בנוסף ראיתי בילקוט שמ"ש שהרב כותב שאין עניין ליטול ידיים כלל אלא רק לשוטפם בכיור אחרי שירותים, ולאחרונה שאלתי רב מבני עדות המרוקו ואמר שטוב ליטול ידיים אחרי שירותים,מה עליי לעשות בנידון?
תשובה:
לא זכיתי בזאת להבין את השאלה, כי באמ"ת עפי הדין וכן פרסמנו בתשובה באתר, אין צורך בנטלה ובכוח גברא כדין נט"י של הבוקר או למוציא. ולברכת "אשר יצר" ניתן להסתפק ברחיצה בכיור ודיו, ואנו אף השבנו שגם רחיצה בכיור שבתוך השירותים אפשר, רק הברכה ודאי בחוץ תאמר, והמחמיר לעצמו ליטול עם נטלה תע"ב ולא יחייב אחרים, אך לא ליטול כלל לא שמענו ולא ראינו, רק אצל הרומאים ושאר עכו"ם, אשר הנקיות וההודי'ה לה' רחוקה היא מהם, כריחוקם מעם ה'.
בברכת התורה לשנה טובה, לך ולכל הסובבים הודך,
זכריה זרמתי
רב ומורה צדק
|
|
מהו מנהג אבותינו בעניין אכילת בשר חלק? ומה עלי לנהוג בארץ ישראל?
שאלה:
מהו מנהג אבותינו בעניין אכילת בשר חלק? ומה עלי לנהוג בארץ ישראל?
תשובת הרב:
ראשית אקדים לך אץ סיכום דברי הרב יוסף משאש מתוך פסרי הוד יוסף חי וז"ל שם "בעניין מיעוך הסרכות והבדלי המנהגים והפסיקה הבאתיו בספרי הקט' שו"ת הס כל בשר (עמ' 219), ואביאם הכא בדרך הקיצור: ידועים הם דברי הרשב"א בעניין זה וז"ל "סירכא שאמרנו אין הפרש בין אם תהיה עבה וחזקה בין שתהיה דקה שבדקות ולא כהללו שממעכין ביד ואם נתמעכה, תולין להקל. וכל הנוהגים כן כאילו מאכילין טרפות לישראל שזה לא שמענו לחכמים בשום מקום".
וכן פסק השו"ע שאין הפרש בין סירכא דקה לעבה אפילו דקה כחוט השערה, וכל הנוהג למעך ביד אם נתמעכה כמאכיל טריפות לישראל.
הכה"ח (או' ריט') כתב שהספרדים קבלו עליהם חומרות פסק השו"ע ואסור לשנות זולת אם כבר נהגו להקל משנים קדמוניות דאין למחות בידם.
וכן הוסיף (או' רך') שמנהג בגדאד כדעת מרן ואפילו עבר ומיעך ונפסקה במיעוך מטריפין.
והכא חשוב להביא במלואם את דברי הכה"ח אשר מבאר את שורשו של מנהג ירושלים עיה"ק וז"ל:
"ומנהג הספרדים אשר בעיר קדשנו ירושת"ו היו נוהגים כפסק השו"ע במו"מ אבל אחר זמן המלחמה דהיינו משנת תרע"ח ואילך שלקח האנגלי את א"י התחילו להקל במו"מ כמו מדי ופרס וכדומה ששם מקילין במו"מ מפני הגוים שאינם קונים בשר טריפה אלא שעכ"פ הספרדים אשר בעיר קדשנו ירושת"ו עושים שני מיני בשר דהיינו בשר הניתר ע"י מו"מ וכותבים עליו 'כשר' וכשתהיה הריאה נקייה בלא סירכות כותבים עליו 'חלק', ר"ל חלק בלי סירכות וכשר אליבא דכו"ע כדי שיקנו ממנו היראים והנוהגים כפסק השו"ע, אבל דא עקא שהמון העם אינם יודעים מזה קונים בשר שאין כתוב עליו 'חלק' אפילו אותם הנוהגים להחמיר כפסק השו"ע וצריך להזהיר המוכרים והקונים על דבר זה", עכ"ל.
וסיים הכה"ח (או' רכב') וז"ל:
"האשכנזים אשר בעיר קדשנו ירושת"ו נוהגים להקל במו"מ אלא שעושים גם כן שני מיני בשר הניתר במו"מ כותבים עליו 'כשר' וכשתהיה ריאה נקייה בלא סירכות כותבים עליו 'גלאט' ר"ל 'חלק' בלי סירכות כדי שיקנו ממנו החסידים והיראים המחמירים לעשות אליבא דכו"ע", עכ"ל.
אולם גם ידועים דברי הרמ"א שכתב (סעי' יג') שיש מתירים למשמש בסירכות ולמעך בהם, ואומרים שסירכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ואומרים שאינו אלא ריר בעלמא.
ומסיק הרמ"א דאעפ"י שהיא קולא גדולה, כבר נהגו כן כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו ומ"מ צ"ל בודק ירא א'להים שיודע ליזהר ולמעך בנחת שלא ינתק בכח.
אולם בדרכי משה כתב מור"ם על המנהג הנ"ל וז"ל "ובאמת הוא תמוה כי לא מצינו שום פוסק שמתיר למעך ולמשמש בכה"ג שנהגו למשמש לפעמים בסירכא זמן רב ואם תנתק מכשירים רק מנהג אבותינו תורה הוא ודעתי חומרותינו שנהגו להטריף כל סירכא אף במקום שהוא כשר מדינא גרמא לקולא זו".
והרש"ל הכריז על מנהג המיעוך, וזאת למרות דברי הרשב"א "ודברי המתירים אני אומר עליה ברוך שבחר בהם", ברם יצא נגד אלה ממעכים בעזרת סמרטוט שודאי מאכילין טריפות לישראל אלא רק לגלגל קצת בין האצבעות שלא בחוזקה.
ובאמת כן היא דעת מור"ם {בדרכי משה} שלא ימעך לא בחול ולא בעפר.
כך פסק הט"ז (סקי"ז) דאין להתיר במקום מיעוך בנחת, נפיחת הריאה שלא מועיל לסירכא גמורה.
הכה"ח הסביר בשם האחרונים שבדעת הרמ"א צריך ליזהר שיסיר כל הסירכא מהריאה במיעוך ולא ישאר ממנה כלום.
הפר"ח והש"ך כתבו דנהגו לבדוק ברוק או פושרין כל מקום שיתמעך, לראות אם אינו מבצבץ, אמנם משמע מדבריהם שזה אינו אלא מנהגא ולא חיובא, הלכך אם נאבדה בלי בדיקת רוק כתב הכה"ח שניתן, לשיטתם, להקל במקום הפ"מ.
עוד כתב הרמ"א שיש מקומות שלא נהגו למעך בסירכות הורדא וכן דעתו נוטה, אם לא במקום הפ"מ.
הב"ח, דעתו להקל אפילו שלא במקום הפ"מ, ואף כתב וז"ל "והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים".
הרמ"א הביא את שתי הדעות גם יחד בעניין מיעוך סירכות שלא כסדרן, והסיק שיש לחוש להחמיר.
וסיים מור"ם שנהגו בעירו להטריף כל סירכות גדיים וטלאים ועגלים רכים כי יש להם קבלה בזה שהסירכא עדיין רכה ומתנתקת ע"י מיעוך.
אולם הש"ך השיג שזה מיירי דוקא בעגלים רכים תוך שנתם והוא יונק, ויש מאחרונים שכתבו שהסיבה היא משום שלא שכיח בהו. והט"ז ציין דאין למעך בסירכא דבוקה היוצאת מבועה או טינרי, וכןהיא דעת הפר"ח.
למען האמ"ת בדברי ברכתו על ספרי 'שו"ת הס כל בשר', העיר הרה"ג רבי יעקב אריאל נ"י שטוב היה אם הייתי מוסיף גם שמנהג יהודי מרוקו הוא להקל כדעת הרמ"א למעך הסירכות.
ואגלגל זכות ע"י הרה"ג ולא אסתיר שלא במקרה לא כתבתי את מנהג יהודי מרוקו בדבר זה, וכן של כלל יהודי המערב, כי לא נתברר לי מתוך הספרים עדות העולה בקנה אחד עם המפורסמות.
והא דלא מצינו כזאת בכתובים, אם לא ההפך, ולא נהגו להקל אלא במה שהקל מרן השו"ע בעצמו, ובעיקר בסרכות תלויות ובת יומא, ובנענוע של הקנה, וזה בדיוק כדעת הראשונים במקום ובכללם עט"ר הרשב"ץ בספר יבין שמועה.
וכן משתקף מדברי רבי יוסף משאש לעיל, ונכון שבמקום הפ"מ השתדלו להציל את הבשר, אך ורק אם זאת הייתה כדעת חכמים ודעתם נוחה עם השו"ב. וידוע שבפרפורי גלות צפון אפריקה נתמעטו החכמים בפרט באלג'יריה, ואף בכמה מקומות במרוקו, מפני השלטון הצרפתי והתפשטות תרבותה ההרסנית. וכתוצאה מזאת ובכלל, נשלחו רבנים רבים וחשובים מצרפת מעדות אשכנז, אשר בחלקם למדו את מנהגי מקום, ובחלקם פסקו לפי הצורך כידיעתם וכהבנתם ולרוב כדעת מור"ם, ובידי הרבה דוגמאות של השנים האחרונות שם, ולא כאן המקום להאריך.
ולהוכחה אביא רק את דברי ספר המנהגים אשר צורף בסוף ספר זבחי א'להים של הרה"ג רבי לוי אסולין, מאחרוני גדולי רבני קונסטנטין אשר באלג'רי'ה, וז"ל {סי' טל סעי' כד', כה', כו'}:
· כל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין שתהיה הסירכא דקה כחוט השערה וכו' ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן מאכיל טריפות לישראל [אמ"ה ולא שינה מלשון הרשב"א ולא כתב כמאכיל].
· מיהו יש מי שכתב שהבודק מכניס אצבעו תחת הסי' ומגביה קצת אם נפסקה מחמת ההגבהה והנענוע, כ"ש סירכא בת יומא היא וכשרה וכו'.
ודוגמאות רבות בידינו של פסיקה של הדור האחרון כדברי הרשב"א ומרן, ולכן נשארתי בצע"ג על אלה שהקילו בדבר זה, ובודאי כאשר עשו זאת לכ' ושלא במקום הפ"מ, וכש"כ כאשר היה אפשר למסור את בהמה לישמעאלים שם ובלא הפסד.
ולהוכחה לא נמצא דעה מגובשת בין כל ספרי מו"ר רבי שלום משאש זצ"ל, אשר למרות המנהג הכביכול ידוע של מיעוך סירכות במרוקו, כתב הוא להלכה שאין למעך כדעת הרשב"א, בפרט כתיבת מנהגי מרוקו בח"ג דשו"ת שמ"ש ומגן.
ולמען האמ"ת ויכוח זה בעניין הסירכות בצפ"א שורשו ומקורו קדום יותר, מתקופת בואם של מגורשי ספרד למדינות המערב אלג'רי'ה ומרוקו כפי שמעיד רבי יוסף אלשקאר בספרו עדות ביהוסף. וחלק ממגורשי ספרד סברו שעניין הטריפות שבריאה והסירכות הם הם מדרבנן, ומנהג המקום בארצות האמ"ת לא כן היה אלא להחשיבם כדאורייתא, וכן נצטרף אליהם אותו רבי יוסף אלשקאראף בהיותו גם הוא בא מגירוש ספרד, ולא היקל. {וכן עיין ספר עץ חיים של ר' חיים גאגין בעניין ויכוח זה בזמנו בפאס, וכן איתא בהקדמת הרב יעקב שמואל שפיגל להוצאת ספר מרכבת המשנה של רבי יוסף אלשקר}.
והנה הרב יוסף הפך כאן את היוצרות ומעיד שאף שמנהג מוצאו להחמיר בעניין מיעוך הסרכות, הכא בא"י עליו להקל כמנהג הפוסקים המקילים. ואולם למרות הנפסק ביו"ד ס' רי"ד ס"ב לקבל מנהגי המקום לקולא ולחומרא, בשו"ת אבקת רוכל כתב מרן השו"ע שלגבי קהילות שלמות ודאי זכותן לשמור על מנהגיהם גם לקולא ולחומרא.
העולה מכל הנ"ל ומהדיון הקודם,שבימינו, שכמעט אין קושי להשיג בשר חלק כחומרת הב"י ובלא חסרון כיס, על דעת הרבנות הראשית למדינת ישראל, ושקהילות שלמות עלו ארצה מכל ארצות המערב, נדמה שעליהם להמשיך או אף יאמרו לחזור לדעתם של הראשונים, שהיא גם דעת מרן הב"י, וללכת אחרי החלק בלא מיעוך.
וזאת לא מטעם שיש ללכת אחר מרן השו"ע ולהתיר מנהגים שקדמו לספרו הטהור כי לא זאת הייתה כוונתו, אלא משום שלדעתנו זה היה מנהגיהם לפני הצטרכות "הקולות" לפי הזמן והמקום, "קולות" שבחסדי שמים עם חזרת העם לארצו ולמדינתו, אינם מחויבות המציאות עוד.
|
|
איך לנהוג בבית כנסת שאינו נוהג עפ"י מנהגי אמ"ת?
השאלה:
אם בזמן תפילה כאשר מתפללי בית הכנסת נוהגים לא ע"פ מנהגי האמ"ת כנגד המערב , עומדים לא לצורך, לא אומרים יראו עיננו וכו' האם אני צריך לנהוג כמותם או לנהוג לפי מנהג אבותי באמ"ת?
בתקווה לתשובך המחכימה.
תשובת הרב:
שלום רב,
אם הציבור רובו מעדת אמ"ת ו\או אין חכם במקום, גם אם אתה במיעוט אין חשש ל"לא תגודדו" כיון שהם טועים ועוזבים את מנהגם, ואתה הולך כהוראת חכמי אמ"ת ורבניהם, אף אם הם אינם שומעים לקולם מחוסר ידיעה או אחר אלו הם רבניהם מדורי דורות, ולכן יכול אתה לשבת או לעמוד במקומות וזמנים שאנו נהגנו לעמוד או לשבת בצפ"א והם בשלהם.
אולם אם יש חכם במקום והוא פוסק שכך צריך לנהוג וזה היפך מנהגינו, או שרוב הציבור הוא ציבור "ירושלמי" או שאר עדות מדי ופרס, אזי "גדול השלום וגדול כבוד התורה" שדוחה לא תעשה שבתורה של "לא תסור ממנו ימין ושמואל", שזה הוראות חכמי אמ"ת, ויש לוותר עליהם מחשש מחלוקת קורח ועדתו, ותעשה כמותם מבחוץ ושרוי ומחול לך, אך בלב את האמ"ת שמרת.
בבה"ת,
זכריה זרמתי
רב ומו"צ בירושלים ת"ו.
|
|
|
