1. עדיפא מצת מכונה (שמורה) על פני מצת יד, כדעת הגר"ש משאש.
2. במצות מצוה ומחסרון בידיעה יש להשתדל לאכול מצה שלמה לכל כזית (ושתי כזיתות כולל זו של מוציא) ע"מ לצאת מכל ספק במצוה דאורייתא, ויש על מי לסמוך ולהצדיק בכך את מנהג העם.
3. הרוצה ללכת לפי דעת הגר"ש משאש ועוד, יוכל, בתנאי ויבדוק כמה הוא כזית בנפח במצה שהוא אוכל, ובכל אופן לא יהיה פחות מחצי מצה מכונה.
4. יש להקל למבוגרים וילדים וכו' לכתחילה ללכת אחרי המדידה בנפח במצה, קרי כרבע מצה או קרוב ל-25 גר' ,שהוא כזית בדוחק.

כבוד הרב,
במסגרת שיעור שהייתי, לאחר שהרב הבין שאני משתדל לצעוד בדרכי התשובה שלי לפי פסיקות הרב משאש זצ"ל וחכמי האמ"ת. הוא טען שאם אני ימשיך כך אני לא יבחין בין ידי ורגלי כי הרב משאש מאוד מחמיר ואין מספיק חומר פסוק וכתוב שלו ולכן עדיף שאני ילך בעקבות פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף נר"ו.
במחילה מכבודו אשמח אם יענה לי, כי לעניות דעתי הדלה אני לא מוצא המון הבדלים וחומרות (יאמר שאני קורא בעיקר את חלקי אורך חיים

 האם נכון הדבר?
בברכת הטוב,
 

תשובת הרב

שלום רב ואור ישועה שבין המיצר.

אודה שלא הבינותי את מטרת השאלה, כי גם לשיטת הרב המקשה, ןגם אם הרב משאש זצ"ל החמיר, האם משום כך בן קהילתו יוכל לעזוב את כל מסורת אבותיו וילך לקולות של אחרים !!

ואני כתבתי באריכות בספרי הוד יוסף חי נגד רבני הזמן החפצים להתיר התרת נדרים חומרות של קהילות שלמות (כגון איסור אורז בפסח לבני המערב), ומוציאים בכך לעז על הראשונים וכו'.

אך למען האמ"ת, שקר גס או אי -הבנה מוחלטת בתורתו ובתורת רבני אמ"ת, הוא לומר שמחמירים היו, כי כל תורתם תורת אהבה וחסד, לקרב את הרחוקים מבחינת "כוחא דהיתרא עדיף", רק במקום מסורת וסייג וכן במקום מנהג קדום כאשר ישנו חומר אסור כרת למשל (חמץ בפסח), החמירו גם החמירו כדין הראשונים, וטוב עשו.

הכל לגופו של הפסק, ולא ידברו בהכללה על תורה שלמה, ובין כך אין היתר לפרוש מתורת אבותינו זיע"א, גם ע"י התרת נדרים, והרב הזה אם כך דיבר, אכן אין לא הבחנה בתורת חכמי ספרד ס"ט, בין יד לרגל, וחבל לו.

ואתה אל תיטוש תורת אמך ואל תחשוש ממלעיגים, כי זכות אבותיך עומדת לעד.

הרגל את עצמך לשאול את הרבנים שליט"א אשר 'מוסך אביך' קרובים לליבם באמ"ת, ולא אלה החפצים בהתרתם, וטוב לך.

בברת התורה לך כל הסובבים הודך,

זכריה זרמתי

רב ומו"צ בירושלים

חבר בה"ד "חומת שמואל".

 
השאלה:

שלום הרב,
רציתי לדעת האם מותר לפי דעת הרב משאש לחמם על פלטה בשבת תבשיל שרובו מוצק עם רוטב בתבשיל
אך רוב התבשיל הינו מוצק.כמו דגים עם רוטב למשל
בברכה.

תשובת הרב:

1. אם התבשיל יבש לגמרי, רק שהשמן קרוש, אזי מותר.
2. אין אצל הרב משאש זצ"ל מושג של "רובו ישב", כפי שטענו אחרים בדעת מרן השו"ע.
3. לדעת הרב זצ"ל, ולדעת הגר"מ אליהו שליט"א וכן לענ"ד, אין להחזיר תבשיל על פלטה חשמלית של "שבת", כאשר אין בה כיסוי נוסף כגון נייר כסף או\ו כיסוים קטנים.

      שמפרידים בין התבשיל לפלטה שלא יהיה "מחזי כמבשל ויקפיד על דין גרוף וקטום של האש.

סיכומו של הדבר, מותר להחזיר תבשיל יבש, גם עם שמן קרוש בלבד על פלטה מכוסה.

בבה"ת,

זכריה זרמתי

רב מו"צ בירושת"ו.

השאלה:
1.שמעתי בשם הרב שיש מקור ע"פ הסוד לומר הפסוק ה' מלך ה' מלך וכו' בין ברכת המוציא לטעימה
אשמח לדעת אם יש לנהוג כך בכל פעם שאוכלים לחם או רק בשבת, ואם אפשר את המקורות הכתובים בדברי רבותינו בנושא . תודה.

שאלה דומה:

2. בעניין הפסק בין נטילת ידיים להמוציא. נהגו במשפחתנו (מקונסטנטין) להגיד לאחר ברכת הנטילה את "למבצע על ריפתא" לברך המוציא להגיד (יחד או הבוצע לבד) ה' מלך 3 פעמים לפני האכילה. היום אנו ממשיכים להגיד "למבצע על ריפתא" אך כשהגענו לארץ אמרו לנו שזה הפסק ואל לנו להמשיך, גם לא ה' מלך.
מה דעת כבודו
 

תשובת הרב:

שלום רב ואור ישועה שבין המציר,

נכון, כך כתבתי בספרי הוד יוסף חי, וכן אני מפרסם בקרוב בספר חדש באריכות גדולה כפי שאבאר בהמשך.

ואף שמו"ר הגר"ש משאש זצ"ל כתב בח"ג משו"ת שמ"ש ומגן שלא ראה מנהג זה במרוקו, קרי את ממנהג אמירת "ה' מלך", בין ברכת המוציא דשבת לאכילת הלחם בלא חשש להפסק, אני הקט' ראיתי גם ראיתי, גם אצל חכמים בע"פ ובכתב, פשטנים ויודעי ח"ן, ויישבתי את המנהג הזה בהרצאה ומאמר לפני שנים, על בסיס דברי הגאונים רבי משה מלכה בשו"ת מקוה מים ורבי דוד הכהן סקאלי זיע"א בשו"ת קרית חנה דוד, בכתביהם בפשט ובסוד.

ולא רק בקונסטנטין כפי ששאל נהגו זאת בדיוק כפי שכתבת, אלא אצהיר לך בהצהרה חמורה אם לא יותר, שאין קהילה כמעט בצפון אפריקה שלא נהגה את המנהג הזה, מאלג'יר ועד מכנאס, וזאת אני מעיד.

ואקדים לך בעניין "למבצע על רפתא" הלקוח מתקה"ז, אחר אשר נתבקשתי זה זמן רב להקליט הקלטה של המקמ"ים הידועים לנו בשירתו, כן אעשה בעזר ה', רק אומר שרבים הם הסודות היוצאים מאמירה זו, ואין להאריך הכא.

גם אני זה שנים נתיישבתי על נושא זה, וחקרתי עד כמה שידי מגעת, ומצאתי לו ג' פוסקים מובהקים המחזקים אותו כדבעי, והלוא הם: הגר"י משאש, הגר"מ מלכה וגאון המקובל רבי דוד הכהן סקאלי, כולם לחיי העולם הבא זכותם הטהור תגן עליך ועלינו.

וכן כותב הגר"י משאש וז"ל "ועדיין רגל על לשוני לומר קודם ברכת המוציא בשבתות הנוסח למבצע על ריפתא כאשר רגיל בפי כל ישראל וכו' אף שאין לי בה הבנה, אך התם שאני מפני שיש בו ניגון ואהבת הניגון מכסה מום חסרון ידיעה", עכ"ל.

והגר"מ מכלה והגאון המקובל רבי דוד הכהן סקאלי זצ"ל, רוח אחת הייתה להם, מאורהן עד מרוקו, ופירשו את המנהג על פי הסוד, ובמילה אחת אגלה טפח ואכסה טפחיים ככפו עלי שד של נסתרות שאין לי עסק והבנה בהן, ואומר שגם אמירת "למבצע" וכן הזכרת "שלושת האבות", תיקון גדול ואמיתי הוא הנצרך עפ"י הסוד ללחם ולמוציא, דווקא לפני אכילתו.

אולם גם עפ"י הפשט אזכיר לך, שכל דבר שהוא מעין או לצורך הסעודה, אינו מהווה הפסק בין ברכה לאכילה, וזה לשון השו"ע עפ"י ש"ס   דברכות (מ') בסי' קסז' סעי' ו' דהל' בציעת הפת "יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה ואכילה, ואם שח צריך לחזור ולברך אלא אם כן הייתה השיחה בדברים מעניין דברים שמברכים עליו, כגון שברך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או לפתן או תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיצ"ב, אין צריך לברך".

ואף שהרמ"א כתב שלכתחילה לא יפסיק כלל ע"מ שלא ידבר דברים בטלים המחייבים אתו לחזור ולברך, לדעתנו אין אמירת "ה' מלך וכו'" בין ברכה להמוציא, דברים בטלים חלילה, אלא הם הדברים "דמברכים עליו" זאת אומרת תיקון המוציא.

ומעין זה תמצא בדברי האחרונים שהביאם המשנ"ב (סקלז') וז"ל "ואפילו הפסיק בדברים שאינו לצורך פרוסת המוציא, רק מענייני צרכי הסעודה כגון להביא כלים וכו' לא הוי הפסק."

ולא כתב בעל החפץ חיים שאין לו לחזור ולברך שנית, שזה נשמע לכתחילה ובדיעבד, אלא דייק וכתב שלא הוי הפסק כלל, משמע שבכגון זה מותר לכתחילה.

אולם דיון זה בפירוש דברי מרן השו"ע שנוי במחלוקת הוא, ולפני שנים רבות כאשר הרצתי זאת בפני הגאון רבי יעקב יוסף שליט"א, לא קיבל את דבריי הדלים, ואמר לי שכל סעיף השו"ע הזה מיירי בבדיעבד ולא שלכתחילה יהיה מותר להפסיק באף דבר או אמירה, אך אני בנדון נשארתי נטוע בדברי רבותיי ומחזיק במנהג ישראל קדושים הם, ובדעת הגאונים דלעיל, כי לא מדובר בסתם אמירה, ולא פחותה היא מבקשת מים לבהמה או מלחם כי אם צער בעל חיים דאורייתא הוא, ודאי צער ביטול מנהג לכל הפחות דרבנן הוא, כש"כ כאשר הוא מבוסס בגלוי על דברי הסוד, אף  שכאמור אין לכל אחד הבנה, ומי אנו לבטל מנהג קדום אשר ככל הנראה יסדו ראשוני הקבלה הספרדים והרבה סודות עימהם שהסתירו מאיתנו ואבדנו את טעמם, לא בכדי נתפשט ברוב ככל קהילות אמ"ת, זאת לבטל, לא נעשה.

העולה מן האמור הנ"ל שמנהג קדום ברוב קהילות צפון אפריקה כדלהלן:

א.אמירה ושירת פרק "למבצע" בין נטילת ידיים (אחר הברכה) לברכת המוציא.

ב. רבים נהגו עפ"י הסוד להוסיף בין ברכת המוציא לאכילה את שירת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך  לעולם ועד" וכו'.

ג. ובערי אלג'ירי'ה גם נהגו להוסיף את הזכרת אבות המרכבה בנשימה אחת לפני האכילה "אברהם, יצחק ויעקב".

ה. אין המנהגים הללו מהווים הפסק כלל, ואין  לבטלם כי יסודותם בהררי קודש.

ו. יש אשר החמירו ונהגו שהמברך טועם מעט ותוך כדי שמחלק את הפרוסות למסובים, שר את "ה' מלך וכו'" וכולם מצרפים אילו לפני האכילתם, וגם מנהג טוב הוא.

בבה"ת,

הרב זכריה זרמתי

רב ומו"צ בירושת"ו

לכבוד הרב שלום רב

בתקופה האחרונה נתקלתי יותר ויותר בבתי כנסת ספרדים (וכחשבתי על זה רובם ככולם של בני העדה המרוקאית) שבהם סדר הישיבה הוא שכל הכיסאות עם פניהם כלפי ההיכל (כמו אצל אחינו יוצאי אשכנז) רציתי לדעת האם יש לדבר זה בסיס במסורתינו כי גם בית כנסת די ישן שאני מאוד מעריך מבחינת מסורת התפילה שם שהיו כיסאותיו מסודרים כלפי הבימה (כמו הספרדים) ולאחר שקנו כיסאות חדשים סידרו אותם בסדר כלפי ההיכל.
אשמח לשמוע את התייחסותך בנושא יום טוב!

תשובת הרב:

שלום רב בצפייה לישועה ורחמים שבין המיצר,

1. נכון אדוני שאל ואשיב, כי אכן מנהגינו תמיד היה שהבימה במרכז בית הכנסת, זכר למזבח ושאר הכלים מסביבה, קרי הכיסאות והספסלים במקדש מעט, ורק כאשר אנו פונים לקום ולהתפלל י"ח, פונים אנו להיכל ותו לו.

2. ומו"ר רבי דוד אבן כליפא זצ"ל כתב תשובה ארוכה בנדון, בשו"ת דרכי דוד, ויצא נגד סידור חדש של בתי כנסיות בהם ה"סטנדר" אינו במרכז אלא מקדימה, וסידור הספסלים או הכיסאות כולם כלפי ההיכל, שלא כאות חי"ת וכמנהגינו.

3. ועל כגון זה טען הרב זצ"ל שיש משום 'ובחוקותיהם לא תלכו' ודי ברמיזה בעלמא. ומוסיף אני שמקום אות חי"ת שעזבו, בחטא יושבים ולא וטוב עושים.

4. ואין בסיבת שינוי הכיסאות למרופדים יותר כדי לשנות מהומה ממסורת הישיבה והתפילה שיסודותם בהררי קודש. ורמז לדבר בפסוק (במדבר ב, יז) "כאשר יחנו ! כן יסעו ! איש על ידו לדילגהים", דהיינו כפי ישיבתם כך הליכתם, ודי בזה הרמז.

5. אם כן טוב להחזירם למוטב בנחת במקום שנשמע, ואם ישנו ת"ח במקום, טוב להפנות את תשומת ליבו לעניין והכל אחר כבוד,  ורק אם כבוד רבותינו זיע"א חכמי המערב חשובים לו, ואפשר.

בברכת התורה, לך ולכן הסובבים הודך.

זכריה זרמתי

רב ומו"צ בירושלים ת"ו.

שאלה לרב

 1. שאלה בנושא הדחת כוס ההבדלה, מה המנהג, האם מותר להוסיף מים ליין?

2. מה המנהג באמירת הקדושה עם החזן, בקול או בלחש?

3. מתי הזמן המינימלי המותר לומר ברכת הלבנה, מזמן מולד הירח?
-------------------------------------

1. ל נהגו להדיח. אין חובה להוסיף מים. יש להיזהר שלא להוסיף מים ליין שבאופן גבולי רובו יין, כי נהגו הספרדים כדעת מרן הב"י לברך בפה"ג רק על יין או מיץ שרובו יין שלא כדעת הגר"א ופוסקי אשכנז.
2. בכך באמ"ת נחלקו במערב, ועיין הסכמת הגר"ש משאש זצ"ל לסידור 'עוד אבינו חי' של ידי' הרב לוי נחום היר"ש, בדבר. ובני קהילות אלגי'ר נהגו שלא לומר עם החזן רק בלחש וחוזרים ואומרים לחוד, וכן נשמע דעת מרן. והיום כולם נכונים גם כך וגם כך, כי בני קהילות יהדות מרוקו נהגו גם לשיר קדושות "גדולות" עם החזן גם יחד ובני תוניס נמנעים. ואין להקשות על אף אחד,  כי אין אחר המנהג כלום, ונהרא נהרא ופשטיה. והעיקר לשמור על דיוק האמירה ומסורת הלחן ולא לשנות או להמציא.
3. נהגו בכל ארצות אמ"ת לברך מג' לחודש ולא להחמיר כדעת המקובלים והגאון מג'קטיליה להמתין עד ז', ואנו הוכחנו במספר הזדמנויות בע"פ ובכתב, גם בספרי 'הוד יוסף חי' שכן היא דעת מרן השו"ע, ושם הבאתי פוסקים רבים כולם מאמ"ת תצמח, ואין לשמוע לבני "עדה"מ" הלועגים עלינו כאשר אנו מברכים מג', כי לא משום הרמ"א אנו נוהגים כן, אלא כי זו דעת רוב ככול הראשונים ובראשם התשב"ץ עד גדול אחרוני המערב בארץ הלא הוא הגר"ש משאש זצ"ל, ודי הותר באמירת שמו להיות בת קול שמשגיחים עליה לברך את הלבנה מג'.

השאלה:
שלום לכבוד הרב
לגבי המנהג שיש נוהגים שבליל הסדר ב"ורחץ"
רק עורך הסדר נוטל ידיו. אשמח לקבל תשובה לפני פסח