מכון תורת אמ"ת

Institut Torat Emet

                                          תורת אמ"ת - אתר המכון :מחלקת סת"ם, חזנות והוצאה לאור 058-5500855 בראשות הרב זכרי'ה זרמתי שליט"א רב ומורה צדק בעה"ק ירושלים ת"ו            הפוך לעמוד הבית
אתר תורת אמ"ת בעברית  |  Le site Torat Emet en Français  |  
מארזים מיוחדים של כל הפרשיות, הפטרות ולימוד החזנות המערבית על דיסק או קי  |  ערכת קיצור שו"ע המערביים :הוד יוסף, ילקוט שמ"ש  |  סט ספרי הרב שלום משאש זצ"ל (10 כרכים!!)  |  כל כתבי הרב זכריה זרמתי שליט"א  |  רישום לקורס סופר סת"ם מזורז  |  סגולת מרן החיד"א "ויהי בנסוע הארון"  |  תשובות מערביות- שו"ת תורת אמ"ת (2 כרכים 850 עמ')  |  Entrez ici dans le site Torat Emet en français   |  ללמוד את קריאת התורה וללמד  |  
תשובות לחברי האתר הרשומים           
חזור לתפריט השאלות ותשובות הראשי
 עוד בעניין הסידור הספרדי ושמירת המנהגים
 מעלת אמירת פטום הקטורת על קלף
 שאלות בנוסח תפילת השבת וברכת המזון
 ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב להולדת הבת
 יציאה לחו"ל לצורך ביקור בקברי צדיקים
 מנהג הקשרים והכריכות לטלית קטן וגדול בצפון אפריקה
 נוסח ברכת אתה חונן עפ"י מסורת אמ"ת
 ברכות התורה מתי?
 בירור ג' מנהגים ואמירת "בסימנא טבא" בבראשית
 לקום בעשרת הדברות

מספר עמודים: 13
הקודם    9 10 11  12  13    הבא   

עוד בעניין הסידור הספרדי ושמירת המנהגים

שאלתך לרב:
שלום, אני בעל תשובה, והורי אבי באו מתוניס. בררתי על שם המשפחה שלי וגיליתי שמשפחתו של סבא שלי במקור ממרוקו. רב מסוים אמר לי שסידור ליוורנו זה הסידור שמתאים לי. מה האמת בטענה הזו, ומה הסידור המתאים לי באמת? וגם, על פי אילו הלכות אני צריך ללכת?
 

תשובת הרב:

שלום רב ואור ברכה,

תמצא באתר מספר תשובות בנדון, הן בשו"ת הקצרות שהאתר פירסם, והן בתשובות לשואלים .

אולם בכל זאת, הנני משיב לך לאור חשיבות השאלה עפ"י דעתי הקצרה.

ובכן רבים הם הסידורים אשר נדפסו בתקופה האחרונה ומפרסים את עצמם "כסידור מדוייק", "סידור ספרדי", "סידור מרוקאי", "סידור של הרב משאש זצ"ל", "סידור של ליוורנו" ועוד כהנא רבות. ואני הקט' בדקתי רובם ככולם, ומצאתי אחר יגיע רבה, דבר משותף, והיא יד המדפיס והמוציא לאור אשר משמיטה ומורידה כרצונה החופשי מנוסח הספרדי המקורי אשר על פיו התפללו אבותינו זה מאות שנים.

ואכן זה פוסל, וזה מתקן, זה מוסיף וזה גורע, כיד ה' הטובה עליהם, והכל בשם הדיוק והמסורת! אולם דע לך, הסידור היחיד אשר כמעט ולא שינה דבר מאז הדפסת "התפילת החודש" הלוורני המקורי, הוא סידור בשם "פתח אליהו", מדפוס 'כל בו' של האחים שרביט מצרפת, הקיים גם בגרסה 'ארץ ישראלית'.

ואף שהערתי למו"ל עפ"י בקשתו, לפני כעשר שנים, על השמטתו את עניין יום העצמאות ויום ירושלים ולא יפה עשה, אמנם נשאר הסידור הזה הקרוב ביותר לגרסת אבותינו.

ואם לא תמצא, קיים סידור אחר אשר לו זכויות רבות מצד ההלכות המופיעות בו, הלוא הוא סידור "עוד אבינו חי" של הרב לוי נחום הי"ו מהעיר העתיקה בירושלים.

ובעניין ההלכות המנהגים, עליך ללכת עפ"י מסורת אבותיך מתוניס או ממרוקו, ורבים הם המנהגים המשותפים בניהם כפי שהוכחתי בכתבים, וכן עפ"י פסקי הוראות הרבנים של ימינו אשר עוד לא נטשו את תורת אבותם, הלוא היא תורת אמ"ת.

מספר מאמרים באתר אמורים לכוון אותך בדרך הזו,

ברכה והצלחה,

זכריה זרמתי

רב ומו"ץ בירושת"ו

 


Up

מעלת אמירת פטום הקטורת על קלף
שאלה:

 שלום רב, הייתי רוצה לברר לגביי אמירת פיטום הקטורת על קלך, האם הוא מיועד במיוחד לביטול כישופים,והסרת עין הרע, או שהיא מיועד יותר לפרנסה?

תודה מראש  

         תשובת הרב:

תעייני באמרות חז"ל המצורפות לפירסום "פטום הקטורת" על קלף באתר, ואולם לא מצאנו התייחסות לעניין "כישוף" בסגולת אמירת 'פיטום הקטורת' על קלף, וניתן לומר שבימינו אין זכר למושג זה, לא בספרות התורנית, ולא הלכה למעשה. אולם האמירה מועילה עפ"י אמונת חכמים להצלחה כוללת ולשמירה בכלל, ומסתמא גם לעניין הפרנסה, אף שדבר זה כידוע מצריך השתדלות. בעניין ה"עין הרע" גם בדבר זה יש מפקקים רבים בחשיבותו, ובכל מקרה כשם שמידה טובה מרובה מהרעה, כך עין טובה מרובה מכל הסתכלות שלילית.

 בהצלחה ובברכת התורה,

 זכרי'ה זרמתי

רב ומו"ץ



Up

שאלות בנוסח תפילת השבת וברכת המזון
שאלתך לרב:


לכבוד הרב שלום רב!
1.
בעניין תוספת התיבות: "יום השישי". אחרי עמידה של ערבית לשבת.יש השוללים תוספת זו, ואמרים להתחיל "ויכולו".
2.
בעניין הוספת התיבות: "שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה"- שבברכת המזון. ב"איש מצליח" , כתב שנהגו לדלג על זה. מה דעת הרב?
3.
יש סידורים בנוסח ליוורנו, שבהם בעמידה של מנחה לשבת ,כדוגמת "תפילת החודש" (בהוצאת סיני)שכתוב: "שבת קדשך וינוחו בם", האם אכן צריך לשנות ל"שבתות", או שגם מי שאומר "שבת קדשך" , יש לו על מה לסמוך, אע"פ שאומר לאחר מכן וינוחו בם (שזה לשון רבים). יש טענו שנוסחה זו דקדוקית אינה נכונה. אלא אם כן משנים ל"שבתות".
4.
לגבי אמירת "אבינו מלכנו",בשבתות, אם אני לא טועה רבי כלפון הכהן זצוק"ל, כתב שאסור לומר בשבתות "אבינו מלכנו". מה מנהג מרוקו?
בתודה מראש.

תשובת הרב:

השלום והברכה, 

הנני משיב לך בדרך הקיצור, אך שהדברים ערוכים וארוכים אצלי אך מה שהלב חושק וכו'. 

  1. בכל קהילות ספרד נהגו לומר בכל פעם כולל בתפילה את המילים "יום השישי", כולל בליל בשבת לפני מעין ז', ולא חששו לשום ספירות או חשבון המילים עפ"י הקבלה. וכן הוכחתי מעין זה בעניין תוספת המילים של "מזמור שיר חנוכת הבית" כתוספת למזמור "ארוממך" בח' ימי החנוכה, ומאותה סיבה יש הנמנעים כביכול עפ"י הסוד ודעת האר"י ז"ל מלאומרם, ואולם לא חששו לכל זה, בשני המקרים ובאחרים רבים, כי איך נעלה על דעתנו שמחבר המזמור לא כיון עפ"י הסוד? ואחר כל זאת גם עפ"י הקבלה ניתן ליישב את המנהג לומר "יום השישי", וה"ה בחנוכה, אך לא כאן המקום להאריך. והעיקר שאין כלום אחר המנהג ! וכל המשנה ידו על התחתונה, קל וחומר כאשר מדובר במניין של פשטנים, ורובם ככולם כך הם, שאין להם לתפוס "חד פעמית" את הקבלה ולהזניח את מנהג אבותיהם בידיהם וללעוג עליהם לרש, שכן נהגו בפני גדולי רבני מקובלי המערב ולא פצו פה או צפצפו כל הערה.
  2. בעניין ברכת המזון גם אנו לא נהגנו לומר זאת, ואם שאלת על ברכת המזון, אזכיר להקפיד ולומר "בה"מ בונה ברחמיו בנין ירושלים אמן" ולא כפי ששינו, וזו גרסת הרמ"א ורבים מראשוני ספרד, ואין לשנות גם אם מרן סבר אחרת כי בזה המנהג קודם לקבלת הוראותיו וגם מרן לא התכוון לכפות.
  3. נכון, שאלה זו נשאלה רבות, ובכך נזכר אני בתשובה שראיתי לפני שנים רבות בספר "שאלו לברוך" (סי' נ"ג) של רבי ברוך טולאדנו זצ"ל ממעיר מקנאס, עם הערותיו של בנו רבי פנחס שליט"א כעת בלונדון, וז"ל שם :"אתה קידשת לרמוז כי קב"ה דוגמת החתן והשבת דוגמת הכלה, ותחילה מקדשה ואח"כ ישמח לרמוז לשמחת חתן וכלה, ואח"כ מוסיף לרמוז על תוספת שמוסיף החתן לכלה בכתובה, ואח"כ "אתה אחד" לרמוז שמכאן ואילך מתייחדים שניהם והיו לבשר אחד. ותקנו לומר "בה" בערבית, ככלה בעודה בבית אביה ששמחת החתן בה, ובבוקר "בו" שאחר שבאה לביתו עיקר השמחה רק בו, ומנחה השמחה בשניהם וזהו "בם" והבן", עכ"ל. ובכן לא דיבר על השבתות אלא על החיבור המיוחד שבין קב"ה ולכנסת ישראל באותה שבת, ועליהם שמחים ביום שכולו שמחה. הרי שלדעתי אין לשנות נוסח "תפילת החודש" אך שקיימת אצלי בכמה סידורים עתיקים גם "שבתות" ברבים דמנחה, וגם זה אפשר. והכלל העיקרי אשר בידי בענייני תפילה הוא לחזק ולא לשנות או להשמיט, כי לא "טובים אנו מאבותינו ורבותינו" אשר התפללו באותם הסידורים ולא העירו, ורק בקרי וכתיב אפשר ולא יותר, ואם טועים אנו בשינוי זה והשמטנו הרי שקלקלנו את צינור התפילה שתוקן ע"י אנשכה"ג וסודם עמהם, ועל זה נאמר "מעוות לא יוכל לתקון".

 
ואתה שלום וכל קרוביך שלום,

בבה"ת

זכרי'ה זרמתי

רב ומו"ץ


Up

ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב להולדת הבת

שאלתך לרב:

שאלה אחת לרב: האם בימינו ניתן לברך ברכת הטוב והמטיב על הולדת בת ? 

תשובת הרב:

השלום והברכה, 

תשובתי הייתה יכולה להיות יותר כוללת לעניין רוב הברכות שרבני הזמן החליטו, משום מה, להשמיט מעם ישראל מחשש "ברכה לבטלה" וכו', אף שרובם ככולם נפסקו להלכה לאומרם בשו"ע. ואני הקט' נתתי הרצאה לפני שנים רבות בעניין זה, בכותרת "כוח הברכות", בפני מו"ר רבי דוד שלוש שליט"א ומו"ר רבי שלום משאש זצ"ל וכן נהגתי למוסרה בכמה ישיבות לחזק את העניין, והסכימו לדברינו הדלים, ואמרתי אז וכן אומר אני היום, שאף שאין לי עסק בנסתרות הנהגת ה',  שזו לדעתי אחת מסיבות שורש צרותינו בימינו שאין ביכולתנו לברך את אותן הברכות, שכמעט נעלמו מנופינו, מפני אותן החששות הדחוקים, ובכן אין בכוחנו לתקן את שורש אותה הברכה ע"י אותה אמירה, וזו דעת הרב הכה"ח סופר בתחילת שו"ע יו"ד הלכות שחיטה שעל כל אדם להשתדל לברך את הברכות האפשריות מבחינתו.

ואכן דוגמת ברכת הטוב והמטיב דוגמה טובה או רעה היא, שכמעט בטלו את אמירתה, כגון במנהג שתיית יין מסוג אחר אשר הצריכו האידנא לפחות ח' תנאים, שאינן מוזכרות כלל וכלל בדברי מרן השו"ע, אשר סובר הוא שגם על יין מאותה איכות, בין לבן בין אדום, שיש לברך על השני "הטוב והמטיב", וחבל על דאבדין כל הטוב שהברכות הללו היו מטיבות עמנו, ולשאלתך:

  1. בשו"ע  או"ח ס' רכג' סעי' א' נפסק של הבן יש לברך הטוב והמטיב גם הבעל גם האשה, וגם זאת לא נהגו אלא שהחיינו בעת המילה, אך לא נזכר עניין הולדת הבת כלל. לא הטוב והמטיב ולא שהחיינו, ובעה"ש כתב לפי שאין שמחה לבת! וצ"ע בימינו.
  2. אולם במש"ב סק"ב מסקנתו להלכה למרות דעת הפוסקים הנ"ל, שבפעם הראשונה כשרואה את הבת יכול לברך "שהחיינו", שזה לא גורע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום שמברך שהחיינו, ע"כ סברת המש"ב. ובעניין הזה, אני הק' נוהג לברך בלא חשש ברכת שהחיינו על שמחת ראיית ידיד אחר ל' יום, קל וחומר אם מדובר בת"ח, וכן מחייב אני לשומע החושש מברכה לבטלה לענות בבה"ש ואמן, וכן נהגתי השנה עם ידידי הרה"ג רבי משה הררי מחבר ספרי מקראי קודש, אשר חשש מלענות, ואמרתי לו שכן היא גם דעת רבי שלום זצ"ל, אזי נתרצה וענה כדין, וטוב עשה שגדול העונה בה"ש ואמן מהחושש לסב"ל שאינו מוצדק כלל.
  3. וכן נראית דעת הנצי"ב מוולוז'ין כפי שהזכיר זאת מו"ר הרב אליעזר וולדנברג זצ"ל בציץ אליעזר חי"ג סי' כ' בעניין הולדת הבת.
  4. ובאמ"ת בימינו רואים אנו, שלא פעם מתנה גדולה להורים היא הבת יותר מהולדת הבן, ובכלל ראיה חזקה לומר שאם על מתנה טובה בעלמא כגון רכישת "מכונית" או אחרת מברכים שהחיינו, שרק מסיבה זאת ניתן לברך על הולדת הבת שהיא מתנה להוריה לא פחות מהבן או משמחה חומרית כל שהיא.
  5. והוכיח בעל הציץ אליעזר שלא אמרינן סב"ל לעניין ברכת שהחיינו, שהשמחה הוא דבר "סובייקטיבי", ולא ניתן לומר שלא היה מספיק שמח ובירך מספק, כי אדם קרוב אצל שמחתו, ואין להקשות עליו ועליה כאשר בפיו הודי'ה לה'. 

א"כ קם דינא בפשטות שאף שלא נהגו לברך "הטוב והמטיב" על הבן ועל הבת, אך לצאת בלא כלום אי אפשר, לכן טוב שהאב יברך "שהחיינו" גם על הבת, ואין צורך בלחדש דבר אחר, לא פרי ולא חולצה, שלא לפגוע בשמחת הולדת הבת שהיא כשלעצמה חשובה בעיניו.

ואתה שלום וכל הסובבים הודך שלום, 

בבה"ת

זכרי'ה זרמתי

רב ומו"צ
 


Up

יציאה לחו"ל לצורך ביקור בקברי צדיקים


השאלה:

שלום כבוד הרב
.
שאלתי היא איך התייחסו חכמי מרוקו בכלל והרב משאש זצ"ל בפרט לשאלת היציאה
מארץ ישראל לצורך ביקור בקברי צדיקים לאור העובדה שרבים מבני יהדות המערב טסים לקברו של רבי נחמן זצ"ל באומן?
 

תשובת הרב:

השלום והברכה,

אין בידי עדויות ספציפיות מאת חכמי מרוקו בעניין ביקורי בקברי צדיקים בחו"ל לפחות לא בכתב, ואת השאלה הזאת לא שאלתי את מו"ר הרב שלום משאש זצ"ל כיון שהנסיעה לאומן וכו' לא הייתה כה פופולארית בזמנים ההם, אולם דעתי הדלה אגלה לך מתוך הבנה אישית מחשיבותה של ישיבת א"י וחומרת האיסור לצאת לחו"ל גם בעיני חכמי צפון אפריקה, פרט ממש"כ הרמב"ם עפ"י הגמרא לצורך מצוה, לימוד תורה, נישואים ופרנסה בדוחק.

ולא בכדי לא הזכירו ביקור בקברי צדיקים, ונדמה שאין היתר כלל לצאת לכל אלה בימינו, כיון שאין תורה כתורת א"י "כי מי ציון תצא תורה וכו'" ועליה נאמר "ובקצה תבל מליהם" זו א"י שהיא תבלו של עולם (תנדב"א), וכן "וזהב הארץ היא טוב" זו תורת א"י, ואין כל הצדקה להעדיף לימוד בחו"ל האידנא כאשר רוב בנין ורוב מנין של חכמי וגדולי ישראל, ב"ה בא"י.

ברור שגם הסיבה ליציאה לחו"ל לצורך "זיווג" אינה מתקבלת על הדעת בימינו.

ולעניין הפרנסה, כל מה שהתירו, מיירי כשאין מה לאכול כלל בארץ, וב"ה המצב אינו כן, ויש להעדיף כל עבודה או מקצוע בארץ על פני שיפור ברמת החיים בחו"ל, וזה פשוט.

ולעניין קברי צדיקים, איך יעלה על הדעת לעבור על איסור שהוא לכו"ע דרבנן, ויש מד"א בחשש ביטול מצות עשה דאור' של ישיבת א"י, כדי לקיים מנהג בעלמא, ולקבל ברכה מצדיק שאינו בחיים, כש"כ כאשר גדולי אומתנו ע"ה קבורים בארץ ישראל בחברון עיה"ק ת"ו, ובכל אתר ואתר דארץ החיים, בקדושה ובלא טומאת ארץ העמים כלל.

וכי יעלה על הדעת להעדיף נסיעה לחו"ל לצורך תפילה בפרט ברה"ש, כאשר שורש כל התפילות והתחינות הלוא הוא מקום מקדשנו, גם מול שריד בתינו בירושלים עיה"ק הכותל המערבי, שם מקום התפילות והברכה שנאמר "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", ודרשו שאכן שם שמו הקדוש והמפורש שוכן.

או שמא ניתן להזניח את "פתחו של גן עדן" הלוא היא מערת המכפלה בחברון ת"ו, ומה עם טבריה עה"ק שם בקבורים הרמב"ם ע"ה כמשה ממש וכל גדולי עמנו בצפון ?

ורגיל אני להזכיר לשואלים בנדון ממש"כ בספר "טוב ירושלים" אחד מגדולי מקובלי ירושלים מהדור הקודם הרבי פרחי ע"ה, שם כותב שעפ"י הסוד דיש לומר שכל היוצא לחו"ל מחליפים לו את נשמתו "נשמת ארץ ישראלית" לנשמה טמאה של חו"ל, וזהו סוד 'סולם יעקב' שמלאכים עולים יורדים בו ומחליפים את נשמות היוצאים!!

וכל ספרי שו"ת ראשוני המערב התחילו את תשובותיהם בחשיבות העלייה לא"י והישיבה בה ש'הכל מעלים' וכו', וכן עיין בשו"ת הריב"ש, התשב"ץ, יכין ובועז ועוד.

ככל הידוע לי זו דעת הגר"מ אליהו שליט"א ובנו רבי שמואל הי"ו, וכן אמר לי הגר"ד ליאור שליט"א רבה של קרית ארבע היא חברון ת"ו בע"פ שזו דעתו, ורבים עמם.

ולדעתי, ה"ה לגבי נסיעות לפולין וכו', ויש לי אריכות בדבר אך לא כאן המקום, וה' יקום דם מיליוני יהודים אשר נשפך בשואה הנוראה, ללא צורך ביציאה למקומות המקוללים הללו.

והציעו לי בעבר להצטרף לביקור בקברו של עט"ר רבי אפרים אנקאוה זיע"א בתלמסאן אשר באלג'ירי'ה, בהיתר השלטונות המקומיים, ואני הקט' אשר חיבר חיבור קט' על פועלו של הצדיק ונפשי קשורה בנשפו הטהורה אכן סירבתי, וטוב לי להתפלל בזכותו ממקומי בארץ.

א"כ דעתי הפשוטה היא שאין כל היתר לצאת לחו"ל למטרה זו, לכל מקום ולכל צדיק, ויש להשתדל להביאם לקבורה בארץ וכן פעלנו בעבר, ואין לחזק ידי שונאי ישראל המתפרנסים מביקורי יהודים תמימים.

והעובדה שאותם היהודים ואחרים פחות, מקרב עדת אמ"ת, הם היוצאים לקברי צדיקים לחו"ל אינה חזות לשום דבר, פרט לעובדה שהרבנים המתירים להם, אם בכלל, לא מכוונים א'ל האמ"ת.

ונזכה לראות עין בעין גילוי שכינת ה' ממקומה, ממנו לא זזה מעולם.

השלום והברכה עליך ועל כל הסובבים הודך,

זכרי'ה זרמתי

רב ומו"ץ


Up

מנהג הקשרים והכריכות לטלית קטן וגדול בצפון אפריקה

השאלה:
רציתי לדעת אם קשריי ציציותיי שונים ממה שכתוב בילקוט שמ"ש לגבי טלית קטן-26 קשירות טלית גדול-7,8,11,13 האם עליי להחליף?

תשובת הרב:

שלום רב ואור ברכה,

הספר "ילקוט שמ"ש " אינו בידי כעת ואולם הדבר פשוט בעיני שגם לדעת מו"ר רבי שלום משאש זצ"ל ולדעת חכמי המערב, מנהג הקשירות אינו לעיכובא ויתרה מזאת אינני סובר שהוא היה מנהג קבוע בכל מקום במרוקו ובצפון אפריקה בכלל, קל וחומר לגבי טלית קטן שרובם לא לבשו אותו, אלא ת"ח מובהקים וחסידים ידועים, וזאת מחשש יהורא.

ואכן דעת השולחן ערוך (סי יא' סעי' יד') בעניין מספר כריכות של ציצית הרי שלא חילק בין גדול לבין קטן, ושם כתב בלשון :"נוהגים לכרוך ראשון שבע, שני תשע שלישי אחת עשרה וברביעי שלוש עשרה שעולים כולם ארבעים וכו'". והלשון רק "נוהגים". וכן דייקו האחרונים על אשר כתב בתחילת לשונו שם "אין שיעור לכריכות", זאת אומרת למניין הכריכות, וכן שמנין הכריכות והקשרים אינו מעכב מדינא (עיין משנ"ב סק' יד').

ואולם נכון שבספר הכוונות בשם מהרח"ו כתב שבשני יהיה "שמונה" כריכות שלא כדעת השו"ע, וכן הסכימו חלק מהאחרונים דשבעה ועוד שמונה הוא שם י'ה, ואח"כ אחת עשרה, יוצא בצירוף שם הוי'ה.  אמנם העיד החפץ חיים בשם בה"ט שבציצית של רבי שלמה מולכו היה יו"ד כריכות ואחר כן ה' וכו' כשם הוי'ה. ושו"ר לפנינו שקיימים מנהגים אחרים בדבר וכולם כשרים.

אם כן ברור שהדבר אינו מכבר, לא בטלית קטן ולא בגדול, ובודאי שאין להתיר או להחליף ציצית לצורך זה, שזה אסור ודאי, כי לכל הדעות המנהג והכוונה לשם ה' מתקיים, בכל שיטות הכריכות והקשרים.

ואף אומר לך את דעתי הקלה, שבכל טלית, בין גדול בין קטן, אם יעשה 26 (10 ו5- ו6 ו5), הרי לא הפסיד לכתחילה, וכן אני הקט' נוהג.


זכרי'ה זרמתי

רב ומו"צ


Up

נוסח ברכת אתה חונן עפ"י מסורת אמ"ת
 השאלה:
לכבוד הרב שלום רב!
מהו מנהג אבותינו המדוייק, לגבי ברכת "חונן הדעת". האם גורסים לומר : "דעה ובינה והשכל" , או שמא "חוכמה בינה ודעת", כפי המצוי בסידורים היום?
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
 
הנני משיב לך בדרך הקיצור לשאלות חכם ששאלת, אף שהדברים ארוכים וערוכים אצלי זה שנים רבות, אך הזמן אינו מאפשר ובעזר ה' כדי לא לדחות את תשובתי אחל בדרך הקוצרים,
 
  1. הדבר פשוט שבכל הסידורים העתיקים, ובפרט באלה הנהוגים בארצות ספרד וצפון אפריקה, נהגו לומר "דעה בינה והשכל", ומה שרצו לשנות עפ"י הקבלה כביכול, יש לכתחילה לדחות משתי סיבות: חדא משום שלא בטלים ומשנים תפילה עפ"י דיוקי הקבלה, פרט לציבור הרחב, כש"ש כאשר זהו נוסח עתיק ומבוסס. אך חמור מזה, הרי חקרתי בזמנו את הדבר כדבעי, והתברר לי שאפילו עפ"י הסוד ותורת האר"י הקד', הדבר אינו מוכרח כלל, כיון שאפילו בסידור המקובלים של המהר"ש ויטל עפ"י אר"י ז"ל 'חמדת ישראל' שהוא כידוע בנו של המהרח"ו, תלמידו המובהק של האר"י ומחבר דברו היחיד, הנוסח הינו "חכמה בינה דעה והשכל", ולא השמיטו את המילה "השכל", ולמה לי עפ"י הסוד להעדיף את "החכמה" על פני "השכל", גם ברמיזא דספרא עליוניה, כאשר גם עפ"י תורת האר"י אינו כן. ומצאתי סמך לדבר, לפני שנים בהגדות עין יעקב, ש"דעה בינה והשכל" הן ר"ת דב"ש מבחינת "דבש לפיך" שהוא גם רמז לסוד, ואפשר. אך למרבה הפלא, כשאר הרב אליהו זיני הי"ו מחיפה הירצה בכיוון הזה בפני מו"ר רבי שלום משאש זצ"ל בכנס תורת אמ"ת שארגנו אז, הרב ז"ל לא הסכים לדבר הזה, וחיזק את הנוסח "חכמה בינה ודעת", לא משום הקבלה, ואלא משום הכלל "מעין פתיחתה וכו'", שהברכה מתחילה ב"אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך חכמה בינה ודעת". ולדעתו ראוי לסיים במעין זה ואין שורש למילה "השכל" ,שם. אך מה אעשה שלא כן הוא הנוסח ברוב הסידורים המערביים, וכן שגור בפי כל גדולי החזנים אמיתיים מארצות האמ"ת, ואין פוצה פה ומצפצף, ואין לי תירוץ לעמדה זו של הרב זצ"ל, אך גם אצלי שמורות עוד תמיהות כהנה לא רבות בעניין מנהגים שהרב ז"ל דחה או אמר שלא ראה ,כגון "הנחת תפילין של יד בעמידה" או "הפסק בין ברכת המוציא לאכילה ע"י אמירת ה' מלך וכו בסעודת שבת'" אך לא כאן המקום, וכבודו העצום של הרב במקומו מונח, שרובם ככולם של מנהגי המערב עומדים על תילם בא"י בזכות זה שאנו תולים את עצמינו בעץ גבוה, שאם לאו, היו ידי המבטלים גוברים כפי שנשמע גם היום..

ברכה והצלחה


Up

ברכות התורה מתי?

שאלה:

שלום לכב' הרב, האם "ותפלל חנה", המופיע ב"תפילת החודש" לפני "ברכות השחר", זו טעות? ובכלל מה דעת הרב, שבסידור זה הרבה בקשות ותפילות ,מופיעות לפני ברכות השחר,שכן יש בעיה של אמירת בקשות לפני ברכות התורה.

תשובת הרב:

 צודק אתה, ואין מקום לומר שום דברי תורה לפני ברכות התורה, וראוי לאומרן אף לפני כל ברכות השחר, והדבר נכון בפרט בימי הסליחות, וכן פסקו רבים, ויש כידוע בש"ס סגולה מיוחדת להקדים את ברכות התורה  מיד אחרי "מודה אני" ונט"י ואשר יצר, אזי זוכה בזכות זה לבנים ת"ח כאמור ודוחה את עונש הגלות שלא ברכו על תורה ונענשו משום כך. וכן פסק מו"ר רבי דוד אבן כליפא זצ"ל בשו"ת דרכי דוד כן הייתה דעתו של חמיו המקובל רבי דוד הכהן סקאלי בשו"ת קרית חנה דוד וכן נהג, וכן אני הקט' אחריהם נוהג להקדים לכל אמירה או אף ברכה (פרט למודה אני ונט"י ואשר יצר כאמור) את ברכות התורה, קול וחומר ל"ותתפלל חנה" או כל "פתח אליהו" כפי שנוהגים היום חלק. ובעניין הסידור "תפילת החודש", בג' הוצאות אשר בידי מצאתי את "ותתפלל חנה" במקומה אחר הברכות כולם, ודו"ק.




Up

בירור ג' מנהגים ואמירת "בסימנא טבא" בבראשית

השאלה:

לכבוד הרב שלום!

1. המנהג שבשמחת תורה ,הבעל קורא פותח במילים: "בסימנא טבא", לפני קריאת פרשת בראשית, האם היא מהווה הפסק?,לדעת רבים מהפוסקים שראיתי, הם טוענים שכן, אם כי לדעת הרב ,"רב פעלים", אין זה מהווה הפסק, מה דעת הרב בעניין?
2. האם נכון הדבר , שיש בקהילותינו, שנהגו לומר ,"פרשת העקידה" ,לפני תפילת מנחה, כפי שנכתב בסידור" עוד אבינו חי" ?
3.האם הנוהג של קשירת רצועות התפילין על כף היד(אע"פ שזה לא לעיכובא) כפי שנוהגים יוצאי צפון אפריקה כיום, היה נהוג כך גם בחו"ל או שמא כמו ברבים מהמנהגים, הושפענו מאחינו יוצאי בבל. ושכחנו מנהג אבותינו ולמדנו מהם צורת כריכה זו על כף היד? שכן, אי אפשר שלא לציין את העובדה שעדות ספרדיות רבות ששונות אחת מהשניה, כורכות את רצועות התפילין על כף היד בצורה זהה. (למעט עדות מזרחיות מעטות , עד כמה שידוע לי, שנוהגות אחרת כמקובל בעדתן). , שאלתי זו נובעת מכך שראיתי בספר מקיף על התפילין,(שלצערי איני זוכר את שמו ושם מחברו) ששיטת "הבית יוסף", לכרוך את רצועות התפילין על כף היד, בצורת שי"ן.ולא כמו שאנו הספרדים נוהגים היום..

תשובת הרב:

  1. גם בזה נכון דברת, ואין שום חשש להפסק באמירת "סימנא טבא", וגם אני הבאתי את דברי השו"ת פעלים (ח"ג סי' מב') לפני שנים בשיעור בנושא זה, ויש לבטל על הסף את מש"כ בילקו"י (מועדים סדר שמחת תורה או' ט' עפ"י תשובה מכ"י מו"ר רבו) כי אין די בכ"י כדי לבטל מנהג קדוש שכזה, וכן אני נוהג בכל שנה כאשר אני מוזמן להתחיל בתורת א'להוינו, ואין מי יואמר לי מה תעשה ומה תפעל, כי הכל מעין פתיחת התורה בסימן טוב, ומעניינה להתחיל מבראשית בפתחון פה לטוב, שהכל הולך אחריו כידוע.
  2. גם את זאת לא שמענו, וכבר הערתי לו ליד"נ רבי לוי נחום הי"ו בע"פ, כי פרט לחלק מהקהילות במנחה דיום הכיפורים שיש נוהגים כן אחרות לא נהגו אולי רק בלוב, וה' ישלח לרב המחבר "עוד אבינו חי" רפ"ש, אך אני בדעה קלה כמו"ר רבי דוד שלוש  שליט"א, לקצר את ההקדמות לתפילות בפטר לתפילת מנחה העם ממהר, כש"כ לפי שרוב העם אין בכוחו לכוון לכל זה, והרבה יש לי להרצות בעניין אמירת "פתח אליהו" עפ"י תק"ז במנחה, ואפילו קצת בעניין אמירת הקטורת כדעת הרמ"א, אף שהוא מנהג מושרש ודאי, ולא כאן המקום, ורק אומר כלשון הרב שלוש "טוב להיות לפעמים אשכנזים במנחה", ודי למבין.
  3.  לדעתי הדלה אין כ"כ נ"מ, ולא ראיתי מאריכים ומדייקים בדבר זה, כי הכל כידוע מנהג בעלמא הוא ושלא לעיבוכא כלל וכלל, וגם מספר הכריכות של יד ה"ה, אך אנו נהגנו דווקא כמרן הב"י, אך איני כופה דבר זה על אדם, כי נדמה שזהו דבר שבינו לבין קונו מבחינת "וארשתיך לי לעולם וכו'" (ועיין קצת הוכחות למנהג דשי"ן במד"ר תרומה פר' לג' סי' ז' וכן רד"ק על הושע ב' כא', דעת סופרים ואברבנל שם ד"ה וארשתיך, הכל רמז בעלמא ללא נ"מ).
 
זו תשובתי בדרך הקיצור, אחר זמן ללא הקפדה, משום הצורך להשיב כהנא רבות, והזמן אינו מאפשר כ"כ , והשלום והטוב עליך ועל כל הסובבים הודך,
זכריה זרמתי
רב ומו"צ



Up

לקום בעשרת הדברות

השאלה:

לכבוד הרב שלום ! בנוגע לעמידה בקריאת "עשרת הדברות" ובקריאת "שירת הים", שאנו נוהגים על סמך אילו פוסקים אנו סומכים במנהגינו זה?

תשובת הרב:

  1. בעניין עמידה "בשירת הים" לא ראינו ולא שמענו על דבר זה, רק להוסיף "אשירה" בשבת שריה, כי גם בזה  קיימת מחלוקת, אך אנו לא חוששים להפסק בדבר זה דווקא, כי הפיוט אינו כ"כ ארוך כמו הפיוטים של הימים הנוראים, לכן גם הגר"י משאש זצ"ל הסכים שלא לבטל מנהג זה, בניגוד למה שהוא הורה לבטל את אותם הפיוטים של רה"ש ויוה"כ שלא כדעת הגר"ש משאש. אולם ודאי המנהג לעמוד בעשרת הדברות חיי וקיים, ואלו הטיעונים שהבאתי במאמר שפרסמנו בלע"ז לפני שנים:
  • נכון שהרמב"ם בשו"ת שלו (סי' רס"ג) חשש ל"תרעומת המינים" בעובדה שיקומו בחלק מפסוקי התורה ויאמרו אפיקוסים "אלו יותרחשובים מאחרים" חלילה, ולכן דחה מנהג זה שהיה כבר קיים בזמנו בהיותו במצרים.
  • אך החיד"א בספרו טוב עין (סי' י') מציין שהרמב"ם עצמו לא כתב זאת באמת להלכה במשנ"ת, וכן לא הרי"ף ולא הרא"ש לא דברו כלל בדבר זה לאסור, זאת אומרת לא חששו לבטל את המנהג.
  • הגאון רבי עובדי'ה עדיי'ה זצ"ל בתשובה לרב מעיר בירות השיב שאין לבטל את המנהג בימינו, כי הוא כבר התפשט בהרבה קהילות כפי שפסק הרשב""ץ ע"ה בעיר הבירה אלגי'ר, שעצם המנהג בא לחזק את האמונה בתורת ישראל ובקבלתה מהר סיני, בעמידה מתוך יראה וכבוד וכו'.
  • כידוע מו"ר רבי שלום משאש זצ"ל הזכיר זאת ברבים מתשובותיו ומצא רמז באומרו "ויתייצבו בתחתית ההר.. ויעמדו מרחוק..".
  • עפ"י עדויות שבידינו זהו מנהג קדום גם אצל יהודי פרס וארם צובה.
  • הרה"ג רבי משה כלפון הכהן זצ"ל מג'רבה, הזכיר בספרו "ברית כהונה" שזהו מנהג ג'רבה ותוניס.
  • גם בכל עיר אלגי'ריה נהגו כך, והקהילות האדוקות נוהגים כן גם היום.
 
לסיכום אין לחשוש בימינו ל"תרעומת המינים" שאינם כה תקיפים כבתקופת הרמב"ם, או שמא פעולים בדרכים אחרות והם אינם מתבססים על מנהג זה או אחר כיד לנגח, לכן יש לחזק את המנהג הקדוש הזה ולעמוד בעשרת הדברות.
 
ושמעתי לפני שנים את הראשל"צ רבי מרדכי אליהו שליט"א שחיזק את ספבת החיד"א דלעיל וביקש שלא לטבל את המנהג. ורבי שלום ע"ה, כאשר הראתיו את המאמר בלע"ז, סמך את ידיו עליו, ועוד הוסיף שמותר לעמוד גם אם הקהל אינו עומד, ואין חשש "ללא תתגודדו" בזה, כי זהו כבוד התורה וקבלתה, ויש לדון גם בסברא זו, ולא כאן מקומו.
בבה"ת,
זכריה זרמתי
רב ומו"צ

Up

 

[חזור למעלה]

לשמור את המנהגים, לעשות למען תורת אמ"ת באמ"ת !!

אתר תורת אמ"ת בראשות הרב זכריה זרמתי שליט"א

לייבסיטי - בניית אתרים