מחלוקת בין הרב זרמתי לרב אליהו זיני מחיפה, אפשרית?
השאלה:
ה"ה הרב זרמתי היצ"ו!
כיצד פסקו חכמי אמ"ת ובפרט הרב שמ"ש בעניין מי ששכח לספור ספירת העומר בלילה וביום, האם ימשיך שאר הימים בברכה או ימשיך את הספירה ללא ברכה? ראיתי אצל הרב אליהו רחמים זייני היצ"ו שפסק כדעת רב האי גאון , המאירי ור"י שבספירת העומר כל יום היא המצווה בפני עצמה ולכן גם אם שכח יממה שלמה ימשיך לספור בברכה?
בברכת חילך לאורייתא
חו"פ הר חברון
י. בן לאדמו"ר ..שליט"א
שלום רב ואור ברכה, לו לכל הסובבים הודו ולכבוד מר אביו ילט"א,
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
שמעתי על הכרעתו זו של הרב זיני שליט"א, אך לא ראיתי במערב ובודאי לא אצל הגר"מ משאש זצ"ל, מי שחלק על מרן ודעת רוב הראשונים שלא כדעת תוספות, שמי ששכח לגמרי יום שלם ימשיך בברכה, זאת לא שמענו ולא ראינו במדינותינו, וזו הוכחה.
ופעמים והרב זיני נר"ו מחדש דברים מעניינים, לקולא או לחומרא, אך אנו אין חדש תחת השמ"ש ורק מה שרבותינו ע"ה נהגו, אנו נוהגים אחריהם בלא חידושים, כי אין בכוחנו זאת, רק קבלנו הוראות מרן הקד' בכל מקום זולתי במקומות בהם ראשוני המערב זיע"א פסקן אחרת ונהגו אחריהם עוד לפני פסיקתו, וזה לא המקרה.
בבה"ת
זכרי'ה זרמתי
|
|
על מחלוקת שבין השמשו"ת
השאלה:
בעניין חילוק בין הרב יוסף לרב שלום, הרב שלום פוסק (שמ"ש ומגן חלק ד' סימן י"ז) שבמקנאס לא צירפו קטן למניין ומי שאומר כך זה שקר מוחלט אבל מדברי הרב יוסף מוכח איפכא שאפשר בשעת הדחק לצרף קטן כבן ט' (הוד יוסף חי חאו"ח סימן כ"ד של הרב זרמתי) יואיל נא הרב להסביר את החילוק בינהם
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
יפה דייקת ואולם אין לנפש להיבהל מזה, כי זו לא המחלוקת היחידה שבין השמשו"ת, וכפי שהבאתי בספרי הוד יוסף חי, עיין למשל בעניין הנחת תפילין של יד אם בעמידה או בישיבה, ועוד כהנא מחלוקות שבין הגר"י משאש לגר"ש משאש, וכן ה"ה לעניין חשמל ביו"ט בעניין איסור כיבויו אם לאו.
והתירוץ פשוט הוא, כי במקנאס היו מקומות בהם צירפו על דעת חכמים ופעמים שלא על דעתם, ומקומות בהם לא הסכימו כלל לצרף. וכל חכם ראה אך ורק את עולמו שלו ומותר.
ואחר מחילת מכב' מו"ר הגר"ש משאש זצ"ל, יש אכן מנהגים שהונהגו במרוקו ושהרב זצ"ל לא ראה או שמא העדיף שלא לראות, כגון אמירת "למבצע על רפתא" שבין ברכת המוציא של שבת לבין אכילתו, ובכגון זה כתב הרב זצ"ל כתב שלא שמע ולא ראה, למרות שברוב קהילות אמ"ת נהגו גם נהגו.
אך במקום אחר הזכיר הרב זצ"ל בעצמו והעיד על עצמו (עיין הקדמה לסידור "עוד אבינו חי" של הרב לוי נחום שליט"א) שאמירת "לא שמענו ולא ראינו" אינה הוכחה, זאת אומרת לא על בסיס זה ניתן לדחות סברא או מנהג.
היוצא שכל אחד ינהג כראות עיניו וכפי שיבחר לו השמ"ש, אם יוסף, אם שלום, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
ודעתי הקלה היא שאין לצרף קטן לכתחילה אא"כ שעת דחק גדולה היא, וחומש בידו או תפילין על ראשו של הקטן וכפי שכתבתי בספרי הוד יוסף חי.
בבה"ת
זכריה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
האם לומר חזרה במוסף של שבת?
השאלה:
שלום כבוד הרב,
לאחרונה נתקלתי בתופעה מוזרה שאפילו קצת פגעה בי במובן מסוים.
התפללנו תפילת שחרית של שבת בעת שהיה אירוע בבית הכנסת ולאחר קריאת התורה רב בית הכנסת (רב גדול) עשה את תפילת מוסף ללא חזרה עם קדושה וללא ברכת כוהנים!
התפילה היתה קצרה והועברה בזריזות וללא כונה ולאחר התפילה הרב יצא וחגג על כמה כוסות של ערק והיה הרבה זמן לחגיגות אבל לחזרה שאמורה לקחת 10 דקות כמו שצריך לא היה זמן.
מדובר על רב ממש גדול שמנהיג קהילה שלמה עם תפקיד בכיר . (קהילה מרוקאית)
הדבר נורא מציק ומאז אני לא מסוגל להגיע שוב לאותו בית הכנסת או לשמוע דברי תורה מפי אותו רב גדול.
מה דעת הרב בנושא? האם חזרת הש"ץ של מוסף היא חובה ואם אפשר בתשובה מקורות
תודה רבה
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
לא ידעתי האם כב' מעדת אנשי אמ"ת אם לאו כי אולי משום כך הופתע מעט או חלילה שמא הציץ ונפגע על לא דבר כי כן הדברים.
אכן לא נהגו ברוב ארצות המערב לומר חזרה כמעט לאף תפילה ובודאי וודאי שלא בתפילת מוסף של שבת, כאשר הזמן מאוחר או שמא יש שמחה ובעלי המשחה לוחצים.
והכל מפי סופרים ומפי ספרים, ואני כתבתי את שורש המנהג בכמה שפות וכמה מקומות. והנה קיצור דבריי שם:
1. בספרי שו"ת תורת אמ"ת שם הבאתי את שורש מנהג בני המערב שלא לומר חזרה בכל מקרה, שלא תהיה חשש לברכה לבטלה אם אין ט' מכוונים לענות בהב"ש ואמן בזמן החזרה.
2. וגם הרמב"ם במצרים נשאל על זאת (שו"ת הרמב"ם סי' רצא' וסי' רנח') וכעס על החילול ה' הנגרם מדיבורים בזמן החזרה במקום שיענו, ובטול הריכוז שדבר זה גורם.
3. גם הרדב"ז הצריך תנאים מיוחדים לאמירת החזרה, והרב המבי"ט העיד בעצמו שראה בצפת שרוב הספרדים בזמנו נהגו שלא לומר חזרה אא"כ יש ככ' מתפללים ומובטחים שלפחות עשרה יענו עם הש"ץ.
4. ומוה"ר המחבר רבי יוסף משאש בספרו שו"ת מים חיים (ח"א סי ' מא') שם פירש ביתר שאת מש"כ הכא באוצה"מ, ושיש לבטל בימינו החזרה כלל ע"מ להימנע מכמה איסורים חמורים כגון אמן יתומה, חטופה, שיחה בטילה, קלות ראש ועוד כהנא רבות וחמורות, עיין שם באריכות.
5. וכן כתב מו"ר הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמ"ש ומגן (סי' לז').
6. שם הרבתי גם להביא את דעת מו"ר רבי ברוך טולדאנו זצ"ל עם הערות בנו רבי פנחס הי"ו בספרו שאלו לברוך (סי' מב' ותוס' ברכה) אשר כתב שהמנהג במכנאס היה שלא לומר חזרה אף בשחרית ושכן הוא מנהג יהודי תורקי'ה.
7. ובעיר קהילתי אלג'יר, בזמן ראשונינו, כבר דנו בבעיה זו, וכתב עט"ר הרשב"ש(שו"ת סי' נו') שעדיף תפילה אחת בלא חזרה משיחות בזמן חזרתה.
8. ואף בג'רבה פסק הרה"ק רבי מצליח מזוז הי"ד בשו"ת איש מצליח (ח"א סי' יא') שאין למנות אחד הלומד ומכוון רק לסוף הברכה לומר אמן עם חשבון הט', אלא רק אלה המכוונים לכל אורך הברכות שבחזרה, עיין שם.
9. ואף הבאתי שם דעת החולקים על עצת המשנ"ב המייעץ לש"ץ לחשב בתנאי את החזרה שתהיה תפילת נדבה אישית כדי לצאת מדי ספק ברכה לבטלה אם לא יענו.
11. וכן הקשה הרה"ג רבי דוד שלוש שליט"א בשו"ת חמדה גנוזה, וכן ראיתי בכתבי הרה"ג רבי יהושע מאמן שליט"א החולקים עליו.
12. אולם בימינו שכבר נפל הפור, וכולם מקובלים ומכוונים כדעת האר"י הקדוש בסוד החזרה, מי אנחנו שנכפה על העדה שכולם קדושים בסוד ה' ליראיו. אך אני הפשטן על משמרתי אעמוד ומסרב בכל תוקף לומר חזרה בפחות מיב' אנשים ויותר, קל וחומר צמוד לשקיעה כנהוג, וה' הטוב יכפר.
{ולמרות מש"כ בשו"ת יחו"ד ח"ה סי יב' לחלוק על הגר"י משאש וחבורתו הקדושה בדבר זה שכביכול לא דברו הרמב"ם ועוד פוסקים הסובבים הודו אלא במציאות של ציבור של "עמי הארצות" וש"אינם בני תורה" ושזו הייתה רק "הוראת שעה" לגדור מילתא מפני השחים בתפילה (עיין שם), אבל האידנא שחזרה התורה לאכסניה שלה יש להורות אחרת! ולדעתו כבר הצבור אינו מדבר באמצע החזרה בבתי כנסיות. וא"כ איסור לבטל החזרה וכו' ואני הקט' אומר בפה מלא שאת הציבור הזה של ת"ח, ברוב המקומות בו התפללתי עדיין לא ראיתי, ודברי הרמב"ם והגר"י משאש לעולם עומדים, קל וחומר בימינו בו התפשטה מחלת "עלוני השבת", זה קורא ואינו עונה, וזה מדבר עם חבירו או עם מכשיר טלפון בחול, ולא השתנו הדברים. ומשסיים הראשל"צ לשעבר דבריו באומרו נגד רבותינו זצ"ל ש"מי שמתקומם נגד מנהגינו הנהוג ברוב ככל הקהלות שבארץ ישראל, וטוען שמכיון שלא נהגו בעירו (אמ"ה: במרוקו ובאלג'רי'ה) לעשות חזרה בתפילת מוסף, יש לנהוג כן בבתי הכנסת של עדתם (אמ"ה: עדה הצפון אפריקאית) , אינו אלא טועה, שהרי יש בזה איסור לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות" עכ"ל, אומר אני הדל דלא שייך 'לא תתגודדו' בעניין שמירת המנהגים של קהילות שלמות שעלו ארצה כפי שפסק מרן השו"ע בשו"ת אבקת רוכל ובהקדמה לחיבורו הבית יוסף ועוד.}
היוצא מכל הנ"ל שצדק הרב הגדול שראית שלא לחזור במקום שיש חשש שמא לא יענו ולא יכוונו ונהג כמנהג אבותיו וטוב לו.
בבה"ת,
זכרי'ה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
דיני נידה עפ"י חכמי אמ"ת
השאלה:
בענייני הלכות אישות, הייתי רוצה לדעת כיצד ניתן יהיה לדעת את פסקי הרב משאש בענייני הפסק טהרה.
ובמיוחד לגבי התקופה שבה ניתן להתחיל שבעה נקיים (4/5 ימים)
תודה לרב.
תשובת הרב:
ידוע שמנהג יהדות המערב (מרוקו ואלג'רי'ה) הוא להמתין 5 ימים לפני הפ"ט שלא כפסק מרן השו"ע, ובג'רבה ותוניס החמירו ו' ואף ז' ימים כפי שמוזכר בדברי רבי משה כלפון הכהן ע"ה וכן בכתבי הרב איש מצליח טייב הי"ד. (אגב כך הוא מנהג יהודי בבל כמובא בבא"ח ובדברי הגר"מ אליהו זצ"ל להמתין 5 ימים).
כך פסק מרן הרב משאש זצ"ל להמתין ה' ימים ולא ד', ואין לשנות. ונשים מברכות בתוך המקוה ולא בחוץ ודי שהמים לא יהיו צלולים על ידי שמזיזות את הרגליים.
בבה"ת.
זכריה זרמתי
רב ומו"צ
הערת מערכת האתר: הרב זרמתי שליט"א עובד בימים אלו על ספרון בדיני נידה טהרה וטבילה עפ"י פסקי חכמי אמ"ת. יפורסם הדבר באתר ב"נ.
|
|
עוד בעניין מיים אחרונים במנהג אמ"ת
השאלה:
שלום רב
מה הוא המנהג לגבי מים אחרונים-
למרות שמרן כותב שזה חובה שמעתי שקהילות אמת לא נהגו
תודה על תשובת הרב.
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
1. נכון הדבר שלא נהגו ברוב ככל קהילות אמ"ת בעניין מים אחרונים, ורק הת"ח שבהם ולא כולם, ורק המקובלים שבהם ולא כולם אכן נהגו להחמיר.
יתירה מזאת ועדות יש בידי מששפחת אבוחצירא לדורותיה ועל כל ענפיה, ולמרות קישוריה לעניין הקבלה, שאלה שביניהם הנוטלים מים אחרונים אומרים "בלי נדר", שלא להתחייב לעתיד מדין מנהג או נדר.
2. לעניין מים אחרונים חובה (שו"ע או"ח סי' קפא ונו"כ), החובה הייתה עפ"י הפשט רק כאשר השתמשו במלח סדומית המסמא את העיניים כדאיתא בש"ס דחולין (קה,א). עפ"י קבלה אף בלא מלח סדומית, יש בהם משום תיקון רוחני ואין לי עסק בנסתרות (זוהר ח"ב קנד,ב).
3. לכאורה אף שהייה בכגון זה צירך להחזיר את הדין לחלוקה בין מקובלים ללא, כיון שניתן בנקל לנהוג זה, ממליץ אני לנהוג גם לבני המערב בארץ, מבלי לחייב שיהיה עם כלי (משום שעל-פי ספר הזוהר מים אלו הם החלק הניתן ל'סטרא-אחרא', כדי שלא תקטרג, ונותנים לה רק את הקצה האחרון).
4. ראה ראיתי שנשים לא החמירו בדבר זה, ויש ללמד עליהן זכות.
5. סיכומו של דבר, הנוהג ליטול מים אחרונים תע"ב, והמיקל כמנהג אבותיו אין מזניחים אותו משום מנהג אבותיו בידיו.
בבה"ת
זכרי'ה זרמתי
רב ומו"צ
|
|
מנהג אמירת יראו עינינו ודעת הרמב"ם. האם להמשיך לומר גם בארץ?
השאלה:
התקשיתי בדבר הלכה בו מוסיפים אנו למנהגנו את נוסח "ייראו עינינו" לפני תפילת עמידה של ערבית ובסופו חותמים בברכה!! והלא משנה וגמ' מפורשות "ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה" ולנו יוצא שלוש ברכות וכן ראיתי בנוסח התפילה של הרמב"ם (מהדורת הר"י קפאח) שברכת "שומר עמו ישראל לעד) ללא שם ומלכות בשל סיבה זו. אשמח לשמוע תשובה בברכת אמ"ת.
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
ראשית כל, אין אחר המנהג כלום, גם בנוגע לתוספת ברכה זו.
אולם אביא לך דרך הקיצור את דברי הערוך השולחן בדבר והוא מקור וראשון לקושייתך בדבר וז"ל:
1. טעם גאולה אריכתא שלא יצא הזריז מבית הכנסת.
(סימן רלו סעיף ו) "בעניין הח"י פסוקים ברוך ד' לעולם אמן ואמן וכו' וברכת 'יראו עינינו' שאנו מוסיפים, ראיתי לרבותינו ז"ל בטעמם דברים שונים. והתוספות (ד,ב) כתבו: "ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר 'השכיבנו' נראה הואיל ותקינו להו רבנן הוה ליה כגאולה אריכתא, דתיקנו לומר זה, שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבית הכנסת עד שיגמור כל אחד תפלתו. וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבשמונה עשרה, ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תיקנו לומר חתימה של 'יראו עינינו'” עכ"ל.
2. טעם משום ערבית רשות והסכנה בשדות.
ובסעיף ז' ממשיך "והרא”ש כתב טעם אחר, וזה לשונו: "ומנהג זה נהגו אותו ההמון, לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יריאים להתעכב שם עד אחר תפלת ערבית, ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד... ותקנו אחר כך ברכת 'יראו עינינו' וקדיש. והשתא נמי שמתפללין ערבית בבית הכנסת, לא נתבטל המנהג הראשון" עכ"ל. ותר"י כתבו בשם הר"י וזה לשונם: "שבתחלה שהיתה תפלת ערבית רשות היו אומרים אלו הפסוקים... וחותמין עליהם ואומרים קדיש ויוצאין. ואחר כך אף על פי שקבעוה חובה, נשאר הדבר כמו המנהג הראשון, ולא הוי הפסקה בין גאולה לתפלה, דכיון שמתחלה אדעתא דהכי קבעוה חובה, לא מקרי הפסקה" עכ"ל.
3. תקנה זו הפכה לקבועה.
ובסעיף ח וז"ל "ויראה לי שכולם לדבר אחד נתכוונו, והיינו דאלולי היתה תפלת ערבית רשות או אלולי לא היתה סיבת היראה להתעכב בבית הכנסת שבשדות, לא היו באים לידי כך. אבל כיון שהיא רשות וגם היתה סיבת היראה התחילו להקל בהתפלה, והוקשה עליהם לבלי להתפלל כלל, ואמרו י"ח פסוקים אלו ויראו עינינו, ויש שהתפללו תפלת שמונה עשרה. וזהו שכתבו התוספות: "שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא וכו'”, כלומר עד שאלו יאמרו הפסוקים יגמור זה תפלתו. והרא”ש כתב: עיקר התקנה שהיתה מפני היראה, ותר"י כתבו משום רשות, ותרווייהו צריכי. אך מיהו על כל פנים אחרי שנתפשטה תקנה זו נעשה תקנה קבועה, וכגאולה אריכתא דמי. ובפסוקים אלו יש הרבה מענייני גאולה, וכן 'יראו עינינו' וברכת המלך בכבודו וכו' הכל מעניין הגאולה, וכן הקדיש עיקרו הוא על הגאולה העתידה, שאז יתגדל ויתקדש שמו יתברך, ובפרט להאומרים: 'ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה', שזהו עיקר הגאולה.
4. הספרדים לא נהגו לומר.
וזה המשך דבריו שם "ולכן אפילו הספרדים שאין אומרים פסוקים אלו, מכל מקום קדיש אומרים, מפני שקדיש הוה עיקר הגאולה. ולכן אף שמתחלה נתקן הקדיש בשביל פסוקים אלו כמ"ש הרא”ש ותר"י, וראיה שבשחרית ליכא קדיש אחר 'גאל ישראל', ואם כן הספרדים שלא נהגו בפסוקים אלו לא היה להם לומר קדיש גם כן, מכל מקום מפני קדושתו של הקדיש ומפני שהוא עיקר הגאולה נשאר הקדיש גם אצל הספרדים.".
5. קושיא על נוסח הרמב"ם.
והנה קושיתך על דברי הרמב"ם וז"ל "ופלא ברמב"ם פרק א' דק"ש וסוף פרק ז' מתפלה לא הזכיר רק שתי ברכות לאחר קריאת שמע, ובסדר התפלה הזכיר כל הפסוקים ו'יראו עינינו' ע"ש, ולא הזכיר מאין באה תקנה זו, ואת הקדיש לא הזכיר כלל ע"ש", עכ"ל.
ואני הקט' רציתי לתרץ שהרמב"ם הביא רק את סדר תפילת ערבית כפי שהוא רשות מדינא, ולא את תוספות המנהגים לקיימו וכל התקנות שלא נתקבלו בכל מקום אף שאין בהם כל איסור, ואפשר.
אך אחר כל זאת אף שדעתי שלא לבטל את האמירה הזאת לאלה שנהגו במרוקו (כי בערי אלג'יריה לא נהגו כלל), אולם בארץ תתפלא לשמוע ממני, שדעתי היא כדעת הגר"י משאש זצ"ל באוצה"מ ח"ג סי' אלף תשפ"ג וכפי שהבאתי בספרי הוד יוסף חי סי' מו עמ' עב' "כאן בארץ לא נהגו ברם הרוצה לומר יאמר ואין להוכיח או לכפות" שלא להחזיר זה המנהג לאלה שהפסיקו בו. ויש לי אריכות בדבר מדוע להתחמק בחלק מהמקומות מאמירת הברכה ולא כאן המקום וחששי אין בכלל משום הפסק, ועוד חזון.
בבה"ת,
זכרי'ה זרמתי
רב מו"צ
|
|
דעת הרב זרמתי בעניייני חשמל בשבת
השאלות:
1. עמדת כבוד הרב לגבי מעלית שבת
2. האם אפשר להניח סיר עם רוטב על פלטה כבויה בשעון שבת כאשר יותר מאוחר היא אמורה להידלק שוב?
3. בתשובה שקראתי בכתבי הרב שמ"ש נכתב שאפשר לשחק בזיזים של שעון השבת על מנת לקצר ולרחק את סיום/אי סיום הפעלתו. האם הבנתי נכון?
תשובת הרב:
שלום רב ואור ברכה,
1. מותר כדעת הרב אוירבך זצ"ל בששכ"ה ולא רק לחולים והמחמיר יחמיר לעצמו כי יש לחלק מהאנשים משום ביטול עונג שבת אם צריכים לעלות קומות הרבה, ואין חשש כאשר המערכת מבוקרת ע"י מכון צומת, הכל בתרי דרבנן לכל הפחות.
2. לא נוהגים זאת למרות שהיה מקום להקל, שלא ילמדו מכך לבשל וזאת כדעת הציץ אליעזר. ואם מחברים שעון שבת לפלטה זה רק כדי לכבותה סופית ולא להחזיר עליה דבר.
3. יש דינים רבים בדבר ודעות רבות לקולא ולחומרא, אך דעת הרב זצ"ל הייתה כדעת רוב הפוסקים וכן אנו מורים להלכה דמותר להאריך רק לצורך מצוה (לימוד, אור לשבת, מזגן לשיעורים וכדומה) אל לא לקצר ולא לגרום להדלקתו בגרמא, רק להאריך את הפעולה. כל זה דברתי בשבת אך ביו"ט אך דבר מותר בכל כידוע וכפי שכתבתי בספרי הוד יוסף חי
בבה"ת
זכרי'ה זרמתי
|
|
בירור מנהגי האספניולים שבמרוקו
השאלה:
שלום לכה"ר ויישר כח .
1. נהגו אצלנו (מרוקו הספרדית) שלא לברך "...להתעטף בציצית" בבוקר יום כיפור,לפני שחרית - האם כל יש לנהוג או שמא יש לברך שוב?
תשובת הרב:
לכאורה אין לשנות ממנהגיך למרות שלא ראיתי אותו כתוב בספרים ובשו"תים ,אך לא ראינו אינו הוכחה ויש בו היגיון גם לנוהגים כן, כפי שאין מברכים עפ"י הפשט ביוה"כ ובט' באב כדעת התשב"ץ את ברכת שעשה לי כל צרכי, ויש בו טעם ממש שלא יברך על בגד הציצית אלא להתעטף בו בדרך עינוי, ואפשר.
2. נהגנו שלא להתגלח בימי חול המועד - האם נכון ?
תשובת הרב:
לא הבינותי את השאלה, הרי זו דעת מרן השו"ע (סי' תקל"א סעי' ב') ורוב הפוסקים ורק ר"ת והנוב"י (מו"ק או"ח סי' יג') התירו כידוע אם נתגלח ולא נכנס מנוול לחג.
ועיין מש"כ בספרי הוד יוסף חי- הלכות חול המועד (סי' קכד' הערה 268 עד 270) בעניין זה בשם הגר"י משאש זצ"ל, ומסכנתי שם שרק בשעת הדחק ניתן לסמוך ולהקל כדעתם, ולמי שהתגלח בערב החג וגם קשה לו מאוד הזקן, עיין שם.
3.נהגנו בערב ראש השנה לברך על "פינוז'ו"(=זרעי קימל) ולא על רימון (עליו ברכנו בערב השני של רה"ש, כנראה בכדי שיהיה פרי חדש לברכת שהחיינו)-האם נכון ומבוסס, ובכלל מהם הירקות והפירות שנהגו לברך עליהם בערב רה"ש במרוקו?
תשובת הרב:
אין שום נפ"מ לגבי הפירות והירקות שמביאים ללילי הסדר של רה"ש, והכל כדברי הגמרא סימנא מילתא היא, קרי כל מה שמסמו דבר טוב לברכת השנה החדשה, ראוי להביאו.
אכן אין חובה לאכול רימון כדי שיאמר "ירבו זכיותינו כרימון", אולם אין לדלג על אמירה זו גם אם אין לפניו שום פרי שיזכיר זאת.
לכן גם הכא אין לשנות ממנהגיכם בשביל רימון.
בעניין בחירת הסימנים במערב הכל כפי שמודפס במחזורים של רה"ש המסורתיים, רק נשארו שתי מחלקות בדבר והארכתי כבר בהן בכתובים. הראשונה האם לקיים את הסדר לפני מוציא או לאחריו, ודעת הגר"ש משאש זצ"ל שיש לקיימו אחרי מוציא משום חשש סב"ל וכו' אך רבים ושלמים נוהגים לפני מוציא ונזהרים שלא לאכול יותר מכדי שיעור, וכן אני נוהג, אך איני כופה בקבלו דעתי.
השניה, האם להתחיל בתפוח בדבש כמודפס או שמא עפ"י כללי הברכות בפירות שא"י נשתבחה בהן ולפי סדר הפסוק ארץ, ארץ. ובכך נראה שבחו"ל נהגו רבים להתחיל מתפוח, ויש בדבר רמז עפ"י הסוד "תחת התפוח עוררתיך" וכן כפי שהביאו בסוד תפוחין קדישין, אך פשוטי העם כמוני,שאין להם עסק בנסתרת,ולא פוסקים מתוך מחזור או סידור,חוזרים לדינא דגמרא בפרט בא"י לשבחה, ומתחילים בשבעת המינים וכו' ורק לסיום הסדר מביאים תפוח בדבש, כדי לקיים תחל שנה וברכותיה.
והעיקר שלא לבטל אחד את השני, כי אלו ואלו לסימנא טבא נאמרו.
4. לא נהגנו לקיים "סדר" בערב שני של רה"ש , אלא כפי שכתבתי, רק על הרימון-האם יש לחזור ולברך גם בערב השני?
תשובת הרב:
כאמור סובר אני שאין לשנות ממנהג אבותיך, למרות שלא ראיתיו כתוב, אך ידעתי שמנהג האספניולי"ם שבמרוקו שונים ומיוחדים מעט (יש למשל בניהם האוכלים אורז בפסח בניגוד למנהג כל קהילות המדינה או שנוהגים שהחזן אומר ק"ש בלחש כסברת מהר"י עייאש זצ"ל במנהגי אלג'יר), והכל גם נכון וגם כשר.
רק המלצתי המצלה טובה קמ"ל, אם יקבלו זקני המשפחה וחכמיה, שגם ביום השני יאמרו את הנוסחים הכתובים במחזורים אף בלא פירות, דרך שמחה, ואם לא יסכימו אזי אין לשנות, כי גדול השלום ואין לבטל מנהג שמא יסודתו בהררי קודש ולא ידענו סודו.
בבה"ת וברכת חג פסח כשר ושמח
זכרי'ה זרמתי
רב ומו"צ בירושת"ו-חבר בה"ד חומת שמואל
|
|
דעת הרב משאש זצ"ל בעניין ההיתר לעלות להר הבית
השאלה:
בישבתי נוהגים לעלות מידי שנה להר הבית (יחד עם הרב יצחק שילת והרב נחום אליעזר רבינוביץ'- ראש הישיבה). האם הגר"ש משאש גילה דעתו בעניין העליה להר הבית?
תשובת הרב:
1. עפ"י מיטב זכרוני והבנתי הרב זצ"ל לא הורה בכך להלכה ולמעשה, וכפי הנראה הלך עם דעות רוב הפוסקים החוששים מלעלות גם אחרי ביאור המקום וטהרה כדבעי.
2. אולם אין ספק שהרב זצ"ל כיבד עד מאוד את הגר"ש גורן זצ"ל, גדולתו ומחקריו בעניין הר הבית, וכל חכמי ישראל אשר באו אחריו בעניין זה להתיר לעלות אחר זהירות גדולה, בהדרכת חכמים מובהקים.
3. לכן לא אומר בשמו דבר שלא שמעתי ממנו, אך אעיז לומר ברוחו שאין אחר המנהג כלום, ולא טוב התלמיד מרבו, וא"כ אם הינך הולך אחר החה"ש הרב רבינוביץ שליט"א, וידוע שכן היא דעת הגר"ד ליאור שליט"א, הרב זיע"א לא היה עוקר דביקות תלמיד ברבותיו, בדבר המצוי בביאור ובמחלוקת, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים.
4. ואני הקט' אינני נוהג לעלות, אך אינני מזניח את העולים, אך סובר אני שחובה על נציגי ציבור, השלמים שבעם וכוחות הביטחון ,לעלות להפגין נוכחות ובעלות על הר בית מקדשינו עד שיבנה במהרה במיניו אמן.
בבה"ת,
זכרי'ה זרמתי
רב ומו"צ בירושת"- חבר בה"ד חומת
|
|
בירורים בעניין ציצית ושליחות ציבור של בן מערב אצל אחינו המזחריים
השאלה:
ב"ה לכבוד הרב שלום. סבי מוצאו ממרקש ואני נוהג ע"פ זה. קראתי שבמרוקו רק תלמידי חכמים לבשו טלית קטן מכיוון שחששו לדעה האוסרת להיכנס עמה לבית הכסא. אני לא למיד חכם.
א. האם אין לחשוש לכך היום?
תשובת הרב:
לא, אולם כפי שכתבתי בספרי הוד יוסף חי עפ"י דעת הגר"י משאש זצ"ל, יש צורך בלכסות את הכריכות של הציציות בתוך הבגד או במכנסיים או בכיסים כיון שהכריכות רומזות על שמותיו של הקב"ה ועוד דברים נשגבים אחרים ולא יהיו מגולים במקום שאינו ראוי או שיש בו ריח או טינופת.
ב. איך לנהוג בנוגע להכנסת הציציות לבגד? עתה אני נוהג להכניסן לבגד. אם עלי לשנות את מנהגי, האם יש לעשות התרת נדרים על כך?
תשובת הרב:
לא הבינותי את שאלתך, כי טוב עשית עד כה להכניס את הציציות לתוך הבגד, כי כן הוא מנהג כל יהודי ספרד, ומן מערב בפרט, כפי שצווח מו"ר הגר"ש משאש זצ"ל שלא לנטוש את תורת אבותינו גם לאלה הלומדים בישיבות בהן רוב הרמ"ים הם ממוצא אשכנז, כי לא ישנו ממנהגיהם, ולא יוציאו אותן החוצה לנהוג כמו חבריהם, זה לא יעשו. ואני הוספתי בכתובים שלדעתי הקלה יש בדבר חשש ליהירות ואפשר.
ג. כאשר אני מתפלל במקום שבו הנוסח שונה מהנוסח שלי, מותר/רצוי/לא רצוי להתפלל בנוסח המקום?
תשובת הרב:
השאלה היא רק אם אתה נדרש להיות חזן, כי אם לאו, בהיותך סתם מתפלל עליך להתפלל בסידור נוסח אבותיך מבלי להיבלט או לעבור על לא תגודדו, פרט לכמה זמנים חשובים בהם אינך יכול להתפלל עם אחינו המזרחיים המכונים בטעות בפי כל "ירושלמים". כגון בקריאת י' הדברות בהם אתה חייב לעמוד או בט' באב שאסור לך להניח תפילין בבוקר, כפי שהם נוהגים, כי זה נגד דעת מרן השו"ע וכל פוסקי המערב פרט ליהודי אלגי'ר וכפר הארכתי בדבר בכתובים.
אולם אם מבקשים ממך להיות ש"צ, דעתי היא שאצל אחינו האשכנזים יכול אתה להתחזן כמותם ואף להוציאם י"ח בכל, כולל בברכותיהם והנוסח, וזאת כדעת מרן החיד"א.
אולם אצל אחינו המזרחיים, ממלכי מדי ופרס, חוששני שאם יראה בן המערב מתחזן בנוסח "ירושלמי", יהיה חשש חמור למראית העין, ויחשדו בו שמא עזב את תורת אבותיו עפ"י הוראות רבניהם. דבר שאינו אפשרי לסבור אצל אשכנזים, שלא מצינו רב פוסק אשכנזי הרוצה להפוך בן יהדות צפ"א לליטאי או חסידי, אך לא כן אצל עדות המזרח כידוע ועיין בעניינים אלו בספרי ילק"י ועוד. לכן רק אם מסכימים הם שתתחזן כפי נוסח יהודי המערבמה טוב, ואם לאו שב ואל תעשה עדיף וצדיקים מלאכתם וכו'.
בבה"ת וחג פסח כשר ושמח
זכריה זרמתי
רב ומו"צ בירושת"ו- חבר בה"ד חומת שמואל
|
|
|
